במדבר ח:כה מפרשים: פענח רזא, רש"י, רמב"ן ורשב"ם

והעבירו תער, פירש"י בשם ר' משה הדרשן מפני שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו ע"ז והיא קרוי' זבחי מתים וכו', וקשה נהי דע"ז קרוי' מת מ"מ עובדיהם לא מצינו שקרוים הכי לכן י"ל דבספרי דרשו בשעה שעשו את העגל נעשו מצורעים כדכתיב כי פרוע הוא ולכך אלו שניתנו תחתיהם הוצרכו לתגלחת כמצורעים:

ולא יעבד עוד. עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, אֲבָל חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלָשִׁיר וְלִטְעֹן עֲגָלוֹת, וְזֶהוּ וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו — עִם אֲחוֹהִי, כְּתַרְגּוּמוֹ:

וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, אֲבָל חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים וּלְשִׁיר וְלִטְעוֹן עֲגָלוֹת - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ח׳:כ״ה). אֲבָל בְּסִפְרֵי (בהעלתך סג) לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מַגִּיד שֶׁחוֹזֵר לִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלַעֲבוֹדַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן. וְכֵן נִרְאֶה, שֶׁאִם כְּדִבְרֵי הָרַב, לָמָּה לֹא הָיוּ מְמַנִּין אוֹתָם בְּנֵי עֶשְׂרִים לְשִׁיר וְלִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלִטְעוֹן הָעֲגָלוֹת עַד שֶׁיַּזְקִינוּ? וְלָמָּה הָיָה מִנְיָנָם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד חֲמִשִּׁים אֶלָּא בְּמַשָּׂא בִּלְבַד? וְעוֹד, בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי שֶׁכָּל עֲבוֹדָתָם כְּשֵׁרָה בִּזְקֵנִים לָמָּה נִמְנוּ כֵן? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהָיָה פְּקֻדָּתָם בְּמַשָּׂא הָאָרוֹן מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים, לֹא הָיוּ מְמַנִּין אוֹתָם לְשִׁיר שֶׁהוּא עִקַּר עֲבוֹדָה שֶׁל לְוִיִּם אֶלָּא בָּרְאוּיִים לְמַשָּׂא, שֶׁכָּל הַמְּמֻנִּים לְשִׁיר רְאוּיִים בַּעֲבוֹדַת כֻּלָּם. וּמִתּוֹךְ שֶׁנִּמְנוּ בְּנֵי קְהָת מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד חֲמִשִּׁים אֲפִלּוּ לְשִׁיר, נִמְנוּ כֻּלָּם כֵּן, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי בַּשָּׁנִים הָאֵלּוּ כְּשֵׁרִים לְשִׁיר וּבְנֵי קְהָת פְּסוּלִים בּוֹ. אֲבָל לִנְעִילַת שְׁעָרִים אוֹ לִטְעוֹן עֲגָלוֹת כֻּלָּם כְּשֵׁרִים הֵם. וְעוֹד כָּתוּב: ״מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ (במדבר ד׳:מ״ז), וְדָרְשׁוּ בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין (כד): יָכוֹל אַף בְּשִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַעֲבֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא״ - לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲבוֹדָה בַּכָּתֵף. וַהֲרֵי "עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה" הִיא הַשִּׁיר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה רַשִׁ״י בְּסֵדֶר נָשֹׂא (ד מז), אִם כֵּן אַף לְשִׁיר נִפְסְלוּ בִּזְמַן שֶׁעֲבוֹדָה בַּכָּתֵף. וְכֵן בְּדִבְרֵי דָוִד נֶאֱמַר: ״וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה״ (דברי הימים א כג ג), וְכָתוּב: ״מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְגוֹ', וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַה' בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל״ (שם פסוקים ד ה), כִּי עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת שֶׁהָיָה לָהֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף, לֹא הָיוּ מְמַנִּים לְשִׁיר אֶלָּא בָּרְאוּיִים לְמַשָּׂא. אֲבָל חָזַר דָּוִד לִמְנוֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים לְצֹרֶךְ הַבַּיִת כְּשֶׁנִּבְנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (סוף הדבור הקודם):