במדבר טו:לח מפרשים: תיבת גמא, אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), ספר המצוות ושפתי כהן

פרשת ציצית בפריי לא"ח כתבנו סימן י"ד למ"ש המ"א דקטן דינו כאשה אין להניח לקטן לתלות ציצית בטלית אף קשר א' אין רשאי יע"ש ולכאורה כל שא"י שיש לו שערות אף שהגיע לכלל י"ג שנים אין להניח לעשו' ציצית בטלית עמ"א א"ח קצ"ט אות זיי"ן כל בד"ת צריך בדיקה ולא סמכינן אחזקה ומיהו י"ל דהוה ס"ס שמא הביא ב"ש ושמא הלכה כמ"ד קטן רשאי לעשות ציצית כמו באשה ולכאורה משמע הא דאמרינן ברובא או חזקה כל היכא דאיכא לברורי בקל מבררינן ולא סמכינן אחזקה וארובא דההוא דריש פסחים למאי נ"מ למשייליה וע"י טורח סמכינן ארובא ואחזקה דמה"ט לא בודקין אחר ח"י טריפות וה"ה חזקה זה בד"ת הא בדרבנן סמכינן ארובא ואחזקה אף באיכא לברורי בקל אלא דיקשה ההוא דפסחים המשכיר כו' דהשוכר אין עובר ב"י דאיסורא לא ניחא ליה דלקני רק מדרבנן דלמא אתי למיכל ואפ"ה אי איתא קמן צריך לברר והדברים ארוכים ואי"ה בש"ה אבאר עוד.

ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וכו'. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שמן המצות שיעשה האדם יתהווה אורות נשגבות ויהיה עטרה על הראש ע"ד ועטרותיהם בראשיהם והנה הצדיק שעושה תשובה מאהבה עושה אז העונות זכיות ואז יהיו ג"כ עטרה על ראשו וז"ש ועשו להם ציצית רמז לעטרת הראש ע"ד ויקחני בציצת ראשי. על כנפי בגדיהם כנפי מלשון קיבוץ ואסיפה כמו כנוף ואתו כ"ע. בגדיהם הם העונות מלשון בגדה יהודה ר"ל שיעשו אורות עטרות מן העונות אחר שיתהפכו לזכיות מכח תשובה שעושין שהזדונות יהיו זכיות:

היא שצונו לעשות ציצית והוא אמרו יתעלה ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף. ואינה נמנית בשתי מצות, ואף על פי שהעיקר אצלנו התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת, שהרי נאמר בספרי יכול שהן שתי מצות מצות תכלת ומצות לבן תלמוד לומר והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ואינה שתי מצות. וזו אין הנשים חייבות בה כמו שהתבאר בראשון מקידושין (דף ל"ג:). וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ד ממנחות. (בפרשת שלח לך, אהבה הלכות ציצית פרק א'):

ועשו להם ציצת. עַל שֵׁם הַפְּתִילִים הַתְּלוּיִם בָּהּ, כְּמוֹ (יחזקאל ח'), "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (מנחות מ"ב). דָּ"אַ: ציצת עַל שֵׁם וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, כְּמוֹ "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב'):