במדבר יב:ג מפרשים: רש"י, אבן עזרא, רמב"ן ואור החיים

ענו. שָׁפָל וְסַבְלָן:

ענו מאד. במשקל שלו והטעם שלא בקש גדולה על אחיו:

וְטַעַם וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד – לְהַגִּיד כִּי הַשֵּׁם קִנֵּא לוֹ בַּעֲבוּר עַנְוְתָנוּתוֹ, כִּי הוּא לֹא יַעֲנֶה עַל רִיב לְעוֹלָם, אַף אִם יָדַע. וְר״א מְפָרֵשׁ לֵאמֹר כִּי הוּא לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה עַל שׁוּם אָדָם, וְלֹא יִתְגָּאֶה בְּמַעֲלָתוֹ כְּלָל, אַף כִּי עַל אֶחָיו, וְהֵם חוֹטְאִים שֶׁמְּדַבְּרִים עָלָיו חִנָּם. אֲבָל בְּסִפְרֵי (בהעלתך ק) רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אַף בְּפָנָיו שֶׁל מֹשֶׁה דִּבְּרוּ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשְׁמַע ה' וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד״, אֶלָּא שֶׁכָּבַשׁ מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר. יַזְכִּיר עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁסָּבַל וְלֹא עָנָם, וְהַשֵּׁם קִנֵּא לוֹ: