וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
רש"י
הולך לעמי. מֵעַתָּה הֲרֵינִי כִשְׁאָר עַמִּי, שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַקָּבָּ"ה מֵעָלָיו:
אדרת אליהו
מהדורא שתיתאה
לכה איעצך אשר יעשה. אשר הוא בסוד זיווגא עילאה שהוא יסוד והוא שמחבר ב' עלמין והן שמות הידועים:
לכה איעצך אשר יעשה. אשר הוא בסוד זיווגא עילאה שהוא יסוד והוא שמחבר ב' עלמין והן שמות הידועים:
אלשיך
ועתה הנני הולך וכו' הנה פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו. ואמצעיתו לא ראשו ולא סופו. אך במה שכתבנו בסמוך יאמר הנה שתים הנה תלונותיך עלי. א' שלא הועלתיך נגד ישראל שהוא יושב ממלי ואדרבה ברכת ברך. שנית על בשורתי הרעה למואב שאמרתי יאכל גוים צריו שבכלל צריו הוא מואב. לכן הנני הולך לעמי ועל הא' איני יכול לעשות לך זולתי תת לך עצה כי לכה איעצך והוא עצת זמת בנות מואב המפורשת לפנים. ועל השנית שיאכל גוים צריו אל תחוש כי אשר יעשה לעמך הוא באחרית הימים ולא עתה בקרוב. ולהפיס דעתו יותר נשא משלו ויאמר אל תצר במעלות וברכת ישראל וגם לא במפלת מואב בידו באחרונה כי הנה מה שהנבאתי שהיה גדר נאם בלעם בנו בעור כמראה ראשונה בבמות בעל ואשר היה במדרגה נאם הגבר שתם העין בשניה ראש הפסגה ואשר בג' שהיה נאם שומע אמרי אל וכו' כמפורש למעלה הנה מה שאמרנו בטובות ההם הקרובות לא עתה: