במדבר כ:י מפרשים: מגלה עמוקות, דברי דוד, רש"י וברטנורא

המן הסלע הזה נוציא לכם מים. בזוהר חדש פ' כי תשא דף פ"ד תמה משה כיון דאתיןלא אזלין באורח מישור ולא יתבסמון אתרא וישראל יונקין מאתר דאיקרי סלע שנאמר (דברים לב) ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור שמן זה אברהם כשישראל עושין רש"מ מהפכין ומוציאין שמן מחלמיש צור שהוא יצחק כמ"ש (שם) הצור עושה פעולות אברהם נקרא תמים א' הקב"ה עשה לך שרף שהי' צופה הקב"ה שיטעו ישראל אחריה לכן צוה לעשות משלו עשה לך משלך כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"ת וא"כ למה הצריך חזקיה לכתת את נחש הנחושת מאחר שהיתה אינה שלהם כבר תירצו בגמרא משום שראה שיטעו ישראל אחריה לכן כתת אותה ולפי דרך הראשון שנגד המים צוה הקב"ה לעשות שרף שהם פגמו במים והכתוב או' (ישעיה מ) מי מדד בשעלו מים ובפי' לספר יצירה שיש סוד שם קדוש עש"ל נוטריקון ע"ושה ש"מים ל"בדו הוא סוד שע"ל מרומז בר"ת ע"שה ל"ך ש"רף שרמז הקב"ה שגם בזה חטאו על המים ולא היתה חזרה בלב שלם במה שחזרו וא' נפשנו קצה בלחם ולא הזכירו מים כמו שבאו הם ואמרו אל משה ויסר מעלינו את הנחש ולא הזכירי שרף ומשה שראה שהקב"ה שלח נחשים וגם שרפים התפלל סתם בעד העם שיכפר הקב"ה היודע תעלומות לב בעד העם מה שחטאו ואז הראה הקב"ה שהם חטאו גם בשעלי מים ומשה עשה שתיהם נחש נחושת במדרש פסיקתא הוא נחש הוא שרף ומביא ראיה מפסוק (שם יד) משורש נחש יצא צפע ופריו שרף יעופף וק' הלא בפסוק מוכח איפכא שהפרי של נחש הוא שרף והוא בעצמו אינו שרף ואפשר שהמדרש דרש מקודם לזה שהיה במדבר נחשים שהיו שורפים. עוף הפורח הרי שהוא דורש הכל על נחש שהיו נחשים שפריו היה בעצמו ששרף כל עוף יעופף באויר וישראל אמרו נפשנו קצה בלחם הקלקל הראו את עצמן כאלו לא התרעמו רק על המן אבל טינא היתה בלבם שהיו מתרעמין על עריות ז"ש ויסעו מהר ההר לסבוב ארץ אדום שבאו לקבל אדום ויש לך ארץ שמגדלת וכו' ז"ש וישבו בשיטים מעין שמגדל זנות גם כאן כשבאו לאדום ותקצר נפש העם בדרך וזו פרישת ד"רך ארץ כההיא דתנינן וישמע משה את העם בכה למשפחותיו על עסקי עריות וגם שם תפלו במן ומן תערומת המן באו על העריות והטעם והמן כזרע גד שהגיד זרע מי הוא אם בן ז' לאחרון או בן ט' לראשון או מי שזנתה אשתו ועוד טעם א' שלא יצאו לפנות וא"א להם ליחד עם נשים משני אילין הטעמים היה תערומתן על זנות וזה הרמז בפסוק נ"פשינו ק"צה ב"לחם ה"קלוקל ר"ת נקב"ה וידב"ר הע"ם באלקי"ם ובמש"ה ס"ת מרמ"ה כי במרמה היו דבריהם והקב"ה שצופה ויודע מחשבתן שלח על תערומתן על הלחם כפשוטו נחשים כי יבא נחש שכל מטעמים בעולם נרמזין לו לעפר ליפרע מן אלו שטועמין כל מטעמים בעולם בלחם אשר הם אוכלים ועל שהתחממו באש של גיהנם שהוא היצ"הר של עבירה בוער כתנור אש לכן שלח עליהם שרפים ז"ש הרמב"ן בשער הגמול שאש של גיהנם הוא החימום שמתחממין רשעים באש של עבירה ז"ש והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה כי תאוה שלהם היא אש של גיהנם לכן קרא שם המקום ההוא תבעירה ע"ש הארכתי בזה פ' בהעלותך ספר שני תורת נתן:

המן הסלע הזה נוציא, לפי שלא היו מכירין אותו לפי פירש"י, המשך הענין הוא שהצווי היה ודברתם אל הסלע היינו הסלע שהיה מתגלגל עמהם כל ארבעים שנה בזכות מרים ואחר מותה נסתלק וישב בין הסלעים וראו שאין הסלע עמהם הלכו לבקשו בין הסלעים וראו ישראל שמבקשים אנה הוא ואמרו מה לכם מאיזה סלע תוציאו מים לנו ולמה אתם מבקשים. אמר להם משה אתם סרבנים וכי נוציא מים מסלע שלא נצטוינו עליו שנוציא ממנו מים עכשיו ואחר הבקשה מצאו סלע אחר וטעו לומר שזהו, שהיה עמהם במדבר ודברו אליו ולא הוציא כלום וסברו שהוא סלע שמגלגל עמהם אלא שצריכין להכותו ומ"ש הקב"ה ודברתם אליו היינו שתחילה יפתחו עמו בשלום כי מתחלת מ' הוציאו ממנו ע"י הכאה כמפורש בסוף בשלח דהיינו ליראה אותו שיתן מים ואחר זה יהיה מורא עליו ויוציא מים ע"י דבור, ואם לא יוציא אז יכוהו כמו בתחילה, וקודם ההכאה נזדמן להם סלע המתגלגל והכוהו והוציא טפין וחזרו והכוהו שנית והוציא מים הרבה, וזה מבואר בפסוק שאמר במטהו פעמים ויצאו מים רבים שאחר ההכאה השניה יצאו הרבה מכלל דבהכאה ראשונה ג"כ יצאו אלא שלא היו רבים וצריך ביאור במה שצוה השי"ת לדבר אל הסלע המתגלגל והוא כבר הלך משה בין הסלעים, ונראה לתרץ שהקב"ה ידע שכשילכו לשם ימצאו את הסלע המתגלגל, וכשאמר משה שמעו נא המורים כעס ובא לכלל טעות ודברו לסלע אחר עד שאח"כ נזדמן הסלע המתגלגל כי לא היה אפשר להוציא מים מסלע אחר כלל. והרא"ם הקשה דבפרשת שמות פירש"י שמכח כעס בא לכלל טעות בשמעו נא המורים שהכה את הסלע ולא הוציא מים ע"י דבור וכאן משמעות הטעות שדברו אל סלע אחר ולא ידענא קושיא בזה דאה"נ דשתי טעיות טעה מכח הכעס, אלא דעיקר קפידא על ההכאה דזהו כמו קרוב למזיד כיון שהקב"ה אמר בפירוש ודברתם אל הסלע והכאה מאן דכר שמה אלא כיון שראה שאין הדיבור מועיל היה לו להבין שזה סלע אחר הוא או לכל הפחות היה לו להמתין מה שיודיע אותו האל בזה:

ויקהלו וגו'. זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (בראשית רבה ה'):