וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃
תוספתא סוטה
דרש ר"ע (במדבר י״א:כ״ב) הצאן ובקר ישחט להם [ומצא להם] וכי מספיק להם [אם] את כל דגי הים [וגו'] וכי הוא מספיק להם כגון שנא' (ויקרא י״ב:ח׳) ואם לא תמצא ידה די שה וכי איזה קשה זו או (במדבר כא) שמעו נא המורים הוי אומר זו קשה [יתר] משמעו נא המורים אלא שמחלל שם שמים בסתר מחסכין עליו בגלוי נפרעין ממנו [זה] שבסתר חיסך עליו המקום רשב"א אומר אף [זו] שבסתר לא חיסך עליו המקום שנא' (במדבר י״א:כ״ג) עתה תראה היקרך דברי אם לא ואני אומר ח"ו שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו אפשר למי שנאמר בו (במדבר י״ב:ו׳-ז׳) לא כן עבדי משה וגו' תעלה על דעתו שיאמר אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו והלא כשהיו ישראל במצרים [נילוס] נהר [מספיק להם דגים ולמצרים בהמת מצרים מספקת] להם ולמצרים אלא לענין שנא' (במדבר י״א:י״ט) לא יום אחד תאכלון וגו' עד חדש ימים אמר משה לפני הקב"ה [רבש"ע] כך הגון להם שתתן להם ותמיתם אומרים לאדם טול ככר ורד לשאול אומרים לחמור טול כור שעורין ונחתוך את ראשך [יהיו] אומרים עלי [ולך אין בשרם] מוצאת אמר לו וכי הגון להם שיאמרו אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו אלא יאבד הן ואלף כיוצא בהן ולא תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת שנאמר (שם) ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגו' ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על [תיפלתם] אם תתן להם בשר [בהמה] גסה יאמרו בשר בהמה דקה בקשנו תתן בשר בהמה דקה יאמרו בשר חיה ועוף אנו מבקשים אם תתן בשר חיה ועופות יאמרו בשר דגים וחגבים אנו מבקשים שנאמר (שם) הצאן ובקר ישחט להם השיבתו רוח הקדש (שם) עתה תראה היקרך דברי אם לא ורואה אני את דברי מדברי ר"ע.
תוספתא (ליברמן)
דרש רבי עקיבא הצאן ובקר ישחט להם ומצ' להם, וכי מספיק להם, אם את כל דגי הי' וגו', וכי הו' מספיק להם, כגון שנאמר ואם לא תמצא ידה די שה, וכי איזו קשה זו, או שמעו נא המורים, הוי אומר זו קשה יתר משמעו נא המורי', אלא שמחלל שם שמים בסת' מחסכין עליו, בגלוי נפרעין ממנו. זה שבסתר חיסך עליו המקום. ר' שמעון בן אלעזר או' אף זו שבסתר לא חיסך עליו המקו', שנ' עתה תראה היקרך דברי אם לא. ואני אומר חס ושלום שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקו' מספק לנו ולבהמתנו, איפש' למי שנ' בו לא כן עבדי משה וגו', תעלה על דעתו שיאמ' אין המקום מספיק לנו ולבהמתנו, והלא כשהיו ישר' במצרי' נילוס נהר מספיק להם דגי' ולמצריים, בהמת מצריים מספקת להם ולמצריים, אלא לעניין שנ' לא יום אחד תאכלון וגו' עד חדש ימים. אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כך הגון להם שתתן להם ותמיתם, אומרי' לאדם טול ככר ורד לשאול, אומרי' לחמור טול כור שעורין ונחתוך את ראשו, יהיו אומרי' עלי ולך אין כשר' מוצאת. אמ' לו וכי הגון להם שיאמרו אי' המקו' מספי' לנו ולבהמתנו, אלא יאבדו הן ואלף כיוצא בהן, ואל תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת, שנאמר ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגומר.