וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כָּל־הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
העמק דבר
ויחר אף ה׳ וגו׳. עוד הפעם ויחר וגו׳. דבאמת היו שתי גזרות במעשה מרגלים. הא׳ שימותו אותו הדור. וזה הי׳ בשבועה חי אני נאם ה׳ אם לא כאשר דברתם וגו׳ ובאותה שבועה היה המאמר וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וגו׳. וא״א לשנות עוד. אבל הי׳ עוד גזרה ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה וגו׳. וזה אפשר שישתנה להאריך עוד זמן. ולא חש משה שישתנה ח״ו אלא מפני חרון אף השני וינעם במדבר ארבעים שנה. ואולי ח״ו יסף עוד להניחו במדבר עד אשר יאשמו ויקבלו ברצון השגחתו ית״ש עליהם: