לֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלָתֽוֹ׃
מלבי"ם
לא נשוב אל בתינו וכו' ר"ל לבל תאמר שאחר שנכבוש את הארץ נשוב אל בתינו לא כן הוא רק כוונתנו שנחלץ חושים עד אשר הביאנם אל מקומם שעד שנכבוש את הארץ נהיה חלוצים ומזוינים בכלי נשק ובכ"ז גם אחר שתכבש הארץ שאז לא נצטרך להיות חלוצים ומזוינים בכ"ז לא נשוב אל בתינו ונשאר שם עד גמר החלוקה עד התנחל בני ישראל איש נחלתו:
העמק דבר
לא נשוב וגו׳. עוד יש לכל השבטים לטעון. מה שאנו זוכים קודם להם בנחלה. שהרי בשני החילוק אינם יכולים לעשות מאומה לצורך חלקם ונחלתם כל עוד לא נתברר החילוק. ואנו כבר מבוררת בידנו. ע״כ נבטיח כי לא נשוב אל בתינו וגו׳. לא אחר הכיבוש לחוד. אלא אחר החילוק:
אוהב גר
לא נשוב אל בתינו לְבָתָּנָא, כן הוא בכל המדוייקים, וכן בתרגום יונתן; אבל לביתנא הוא לשון יחיד.