פירוש על במדבר לב:17

ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וכו' ויאמר אליהם משה וכו' אם תחלצו לפני ה' למלחמה וכו' קשה מה הוא הלשון נחלץ חושים גם קשה מה שאמר משה אם תחלצו לפני ה' למלחמה מה לפני ה'. ולבאר הדבר שיש כמה חושים באדם חוש הראיה וחוש השמיעה והמישוש וכאשר מתבודד האדם ומקשר עצמו בהשי"ת אזי כל החושים הנ"ל יבטלו ממנו ויוכללו בהמוח ובל רואה ובלתי יודע מה שנעשה לפניו כי כל החושים יוכללו בהמוח מחמת השתוקקת להש"ית ומדבק עצמו במוחות עליונים ומקשר עצמו בא"ס ב"ה ובני גד ובני ראובן אמדו למשה גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפינו ר"ל שעול משא מטפינו ונשינו ומקנינו נשליך מעצמינו שלא לבלות ימינו בגשמיות רק נתבודד עצמינו בעבודת הש"ית לקשר עצמינו בהש"ית בפרט בעת צאת למלחה צריכים קדושה וטהרה מאד ולקשר עצמם בהש"ית ואמרו ואנחנו נחלץ חושים ר"ל מלשון ולא נמצא חולץ מהם לשון המשכה ר"ל שיומשכו כל חושינו במוחין עלאין לדבק עצמינו בהש"ית בהשתוקקת גדול שיתבטלו כל חושינו ולקשר עצמינו באין סוף ב"ה והיינו דאמרו עד אשר אם הביאונם אל מקומם ר"ל לדבק חושינו במקום עליון בא"ס ב"ה לפיכך אמר אליהם משה אם כך כוונתכם הטובה אם תחלצו לפני ה' ר"ל לקשר עצמיכם בא"ס ב"ה הסכים לדבריהם וק"ל.

ואנחנו נחלץ חשים. נִזְדַּיֵּן מְהִירִים, כְּמוֹ "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ישעיהו ח'), "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (שם ה'):

עד אשר אם הביאונום. בעוד שלא הביאונום. כמו עד לא עשה ארץ וחוצות. עד אם כלו: