וְלֹֽא־תִסֹּ֧ב נַחֲלָ֛ה מִמַּטֶּ֖ה לְמַטֶּ֣ה אַחֵ֑ר כִּי־אִישׁ֙ בְּנַ֣חֲלָת֔וֹ יִדְבְּק֕וּ מַטּ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אור החיים
וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁכָּפַל הַמַּאֲמָר עַצְמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״וְלֹא תִסֹּב״ וְגוֹ׳, לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה, בָּא מַאֲמָר שֵׁנִי לְחִיּוּב לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲלֵיהֶם בָּאָה מִצְוַת ״וְכָל בַּת יוֹרֶשֶׁת״ וְגוֹ׳ הָאֲמוּרָה קֹדֶם לָזֶה.
בכור שור
לא תסב נחלה…ממטה למטה אחר. שני פעמים אחת בסיבת הבן ואחד בסיבת הבעל כדמפ' בבב' בתרא ומיהו זאת המצוה לא נהגה אלא באותו דור דדרשי "זה הדבר" דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה כדמפרש התם, כדי שיכירו מתחילה נחלת' אבל לאחר זמן אי אפשר להזהר דפעמים שאדם משיא בתו לשבט אחר ויש לו בנים הרבה מתים והיא יורשת ובעלה ובנה יורשים אותה שהם משבט אחר ולא משבט אביה בנחלתו ידבקו בני ישראל לחיי ולשלום:
מלבי"ם
ולא תסב ר"ל זה נוהג רק בעת הכבוש כדי שיירשו איש ואיש נחלת אבותיו אבל אח"כ אין שום חשש, שאין חשש אח"כ שתסוב נחלה ממטה למטה אחר, עז"א שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר ר"ל אף שתשא בת יורשת נחלה איש משבט אחר בכ"ז לא תסוב הנחלה עי"ז כי איש בנחלתו ידבקו מטות ב"י שהמטות עצמם יהיו מדובקים יחד ושום איש מהם לא יתפרד מן הדבקות לעזוב שבטו ונחלתו ולאחז נחלה בשבט אחר, וכשיגיע לנחלתם נחלה בשבט אחר ימכרוהו בזול לבני השבט, ומצד זה בעצמו ינשאו לרוב לבני שבטם שאצלם הנחלה חשובה לא בני שבט אחר שאצלם אין הנחלה שוה כלום וממילא לא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר: