בראשית ה:ד מפרשים: רמב"ן, הטור הארוך ומנחת שי

וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת בַּעֲבוּר אֶרֶךְ חַיֵּי אֵלֶּה הָרִאשׁוֹנִים יִפְרֹט יְמֵיהֶם קֹדֶם הוֹלִידָם וְגַם אַחַר כָּךְ וְיִכְלֹל כֻּלָּם בַּסּוֹף, עַד הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחַר הַמַּבּוּל. וְהַסִּבָּה בַּאֲרִיכוּת יְמֵיהֶם, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הקב"ה נַעֲשָׂה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בָּנוּי בְּכֹחַ בְּקוֹמָה, וְגַם אַחֲרֵי שֶׁנִּקְנַס עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה בֶּן מָוֶת הָיָה בְּטִבְעוֹ לִחְיוֹת זְמַן רַב. וְכַאֲשֶׁר בָּא הַמַּבּוּל עַל הָאָרֶץ נִתְקַלְקֵל עֲלֵיהֶם הָאֲוִיר, וְהָלְכוּ יְמוֹתָם הָלוֹךְ וְחָסוֹר, כִּי עַד הַמַּבּוּל הָיוּ יְמֵיהֶם בָּאֶרֶךְ הַהוּא, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁחָיוּ יוֹתֵר מֵאָדָם, וְשֵׁם שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם הַמַּבּוּל חָיָה שֵׁשׁ מֵאוֹת, הוֹעִיל לוֹ הַחֹזֶק שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְהִזִּיק לוֹ הָאֲוִיר שֶׁנִּתְקַלְקֵל, וּבָנָיו הַנּוֹלָדִים אַחַר הַמַּבּוּל נִתְקַצְּרוּ יְמוֹתָם וְשָׁבוּ לְאַרְבַּע מֵאוֹת. וְתִרְאֶה שֶׁהָיָה זֶה בָּהֶם עַד הַפַּלָּגָה, וְכַאֲשֶׁר מָשָׁל עֲלֵיהֶם שִׁנּוּי הָאֲוִירוֹת בְּהַפַּלָּגָה נִתְקַצְּרוּ עוֹד יְמֵיהֶם, כִּי פֶּלֶג אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ שָׁב לַחֲצִי יְמֵיהֶם לְמָאתַיִם שָׁנָה. וְנִרְאֶה כִּי בְּדוֹרוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הָיוּ הַיָּמִים בָּעָם שִׁבְעִים וּשְׁמֹנִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּתְפִלָּתוֹ (תהלים צ י), אֲבָל הַצַּדִּיקִים בְּדֹרֹתָם יִרְאַת ה' תּוֹסִיף בָּהֶם יָמִים, כִּי פַּרְעֹה תָּמַהּ עַל יַעֲקֹב וְהוּא הִפְלִיג לוֹ בִּימֵי אֲבוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מ"ז:ט'). וְלֹא יִכְשַׁר בְּעֵינַי מַאֲמַר הָרַב שֶׁכָּתַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב מז) כִּי לֹא הָיָה אֹרֶךְ הַשָּׁנִים רַק בַּיְּחִידִים הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, וּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם בַּדּוֹרוֹת הָהֵם הָיוּ שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם הַשָּׁנִים הַטִּבְעִיִּים הַמֻּרְגָּלִים. וְאָמַר כִּי הָיָה הַחִדּוּשׁ הַזֶּה בָּאִישׁ הַהוּא בְּהַנְהָגָתוֹ וּמְזוֹנוֹ, אוֹ עַל דֶּרֶךְ נֵס. וְהִנֵּה אֵלֶּה דִּבְרֵי רוּחַ, וְלָמָּה יִהְיֶה הַנֵּס הַזֶּה בָּהֶם וְהֵם אֵינָם נְבִיאִים וְלֹא צַדִּיקִים וְטוֹבִים לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס, אַף כִּי דּוֹר אַחַר דּוֹר, וְתִקּוּן הַהַנְהָגָה וְהַמָּזוֹן אֵיךְ תַּאֲרִיךְ יְמֵיהֶם כִּפְלֵי כִּפְלַיִם מִכָּל הַדּוֹר הַהוּא, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ אֲחֵרִים גַּם כֵּן מִתְנַהֲגִים בְּטוּב הַהַנְהָגָה הַהִיא, וְתַאֲרִיךְ לְכֻלָּם אוֹ לְרֻבָּם, וְאֵיךְ לֹא תַּגִּיעַ הַחָכְמָה בַּהַנְהָגָה הַטּוֹבָה הַהִיא לְאֶחָד מִכָּל בְּנֵי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל, אֲבָל הָיָה בָּהֶם קְצָת מֵחָכְמַת אֲבוֹתָם וְהִיא מִתְמַעֶטֶת וְהוֹלֶכֶת דּוֹר אַחַר דּוֹר:

ויהיו ימי אדם. בעבור אורך ימי חיי אלה הראשוני' פי' ימיהם טרם הולידם ואחר הולידם והסיבה באריכות הימים כי אדם מעשה ידיו של הקב"ה ונעשה בתכלית השלימות וגם אחר שחטא ונקנסה עליו מיתה היה בטבע לחיות זמן רב ובמי המבול נתקלקל האויר והלכו ימותם הלוך וחסור ושם שנולד קודם המבול וחי שש מאות הועיל לו החזוק שנולד בו והזיק לו האויר שגדל בו ובניו שנולדו אחר המבול נתקצרו ימות' ושבו לארבע מאות והיה זה עד ההפלגה וכאשר משל עליהם שנוי האוירות בהפלגה נתקצרו עוד כי פלג אשר בימיו נפלגה הארץ שב לחצי ימיהם למאתים שנה. ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו הימים שבעים שנה כאשר הזכיר משה בתפלתו אבל הצדיקים בדורותם יראת ה' תוסיף ימים כי פרעה תמה על יעקב והוא מפליג לו בדורות אבותיו כמו שנא' ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי. והרמב"ם כתב שאלו שהאריכו ימים היו יחידים בדורם מפני הנהגתם במזונותם או ע"ד נס ושאר בני אדם חיו בשנים המורגלים בטבעם. והקשה עליו הרמב"ן כי לא היו אלו נביאים שיעשה להם נס וגם איך יאריך ימים בתקון הנהגות כפלי כפליים מכל אנשי דורם:

ויולד בנים ובנות. כתב הרמ"ה מלא וא"ו וכל בנות דכותא ודכותא את בנות האדם וכל דכותא מלא ודכותא ובנות אנשי העיר וכל לישנא דכותיה. עוד כתב אח"כ ובנותיו לבנותיו ב' מלאים דמלאים וא"ו ויו"ד וסימן וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו כל נפש בניו ובנותיו וכל שאר' לשון בנתיו חסר וא"ו ומלא יו"ד כתיב ועיין מ"ש בפרשת ויצא על את בנותיך: