בראשית ז:כא מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, ברכת אשר, חזקוני ואבן עזרא

[יח] ורש"י ז"ל פי' (למטה כה יז) על "ויגוע", "לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים" ועיין רמב"ן שם שהביא קושיות הג' (ב"ב ט"ז) והא דור המבול נאמר בהם גויעה וכו' עיי"ש והכוה"ק פי' שבצדיקים נאמרה גויעה ואסיפה שהגויעה שב אל הגוף שנתבטל בתנועתו, והאסיפה שב אל הנפש שנאספה למנוחת הכבוד וברשעים נאמרה גויעה סתם, שבמיתתם תתבטל תנועת הכל, הנפש עם הבשר:

[יט] (ולמטה ט ג) בפי' הח' ז"ל, ששם רמש הוא שם כלל לחית השדה ולבהמות הישוב ולכל עוף ולכל דג, וכן כתב הרמב"ן ז"ל, שהוא ירמוז לחיה ולבהמה ולעוף וגם לדגי הים, כי כולם נקראים רמש כדכתיב "ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים" (למעלה א כא), ועיין נתה"ש (ברא' א כד) מה שפי' אף שפעל הרמישה יאמר גם על החיה ועל הבהמה, אעפי"כ בכל מקום שנזכר רמש סתם הכוונה ביחוד על השרצים הנגררים, ופה ביאר הכתוב, "הרומש על הארץ", ופרט בעוף ובבהמה ובחיה, וביאר עוד "השורץ על הארץ", ולא דגי הים:

[כ] ורד"ק ז"ל פי' שניהם סמוכים, נשמת ורוח, כאילו אמר נשמת חיים, ורוח חיים, כי שניהם סמוכים לחיים, וכן סמוך על סמוך, "מבחר וטוב לבנון" (יחז' לא טז) "ואת מספר מפקד העם" (ש"ב כד ט) "נהרי נחלי דבש וחמאה" (איוב כ יז) והדומים להם, ואמר נשמת חיים על האדם, ורוח חיים על שאר בע"ח אשר בחרבה: