בראשית ז:כ מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, ברכת אשר וחזקוני

דק ככפור. זה הגליד שהיה הטל כגליד, אבל המן כזרע גד, וכן מפורש במס׳ יומא בפרק אחרון, וכבר היו ר׳ טרפון והזקנים יושבין, ור׳ אלעזר המודעי יושב לפניהם, אמר להם ר׳ אלעזר המודעי, ששים אמות היה גבהו של מן, אמרו לו מודעי עד מתי את מתמיה עלינו, אמר להם מקרא אני דורש ממבול, דכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים (בראשית ז כ), וכתיב וארובות השמים נפתחו (שם שם יא), וכתיב במן ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול (תהלים עח כג וכד), כמה ארובות בדלת ארבע, בשני דלתות שמונה, לשני ארובות חמשה עשר אמות לשמונה ארובות ששים אמה, וכולה מפורש במס׳ יומא.

חמש עשרה אמה מלמעלה. לְמַעְלָה שֶׁל גֹּבַהּ כָּל הֶהָרִים, לְאַחַר שֶׁהֻשְׁווּ הַמַּיִם לְרָאשֵׁי הֶהָרִים:

"ויכסו ההרים". לא ידעתי לשם מה חזרה זו על האמור בפס' הקודם - "ויכסו כל ההרים הגבהים", והרי היא ממעטת (קודם "כל" ואח"כ "בסתם", בשעה שסדר הפוך של שני הביטויים הגיוני הרבה יותר. (פ' נח תשמ"ח) וכתב הכתב והקבלה שמשמעות הכתוב "ויכוסו ההרים" - וכבר נתכסו ההרים, כלו' לאחר שנתכסו ההרים, כמו "וירם תולעים ויבאש" (שמות טז, כ) שפירושו אחר שבאש. ור' דעת מקרא.