בראשית יב:ד מפרשים: תפארת שלמה, רקנאטי, אלשיך ובכור שור

ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן. לכאו' למה נכתבה בהתורה כמה היו שנותיו בצאתו מחרן. ולדרכנו הרמז הוא ששרש החסד הוא שם ע"ב כמבואר בספרים הקדושים. ועוד השלש ראשונות איה חסדיך הראשונים היינו ספירח כת"ר וחכמ"ה ובינ"ה. הרי עולה במספר חמש ושבעים. ולזה אמר ב"ן חמש ושבעים. דהיינו שהמשיך לעוה"ז חסדים. ועולם העשי' הוא כנגד שם ב"ן כמבואר בספרים. וידוע בספרי קבלה ששלש ראשונות נקראים ימי קדם שהם החסדים שהיו קודם בריאת העולם. ששבעת ימי בראשית עם שבת קודש מתחיל מחסד ואילך עולם חסד יבנה. ולזה אף שיש עשר ספירות אין לנו אלא שבעה ימי בראשית כנגד הספירות מחסד ואילך. וז"פ חדש ימינו כקדם. אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. שהאבות מתחילים מחסד ואילך כידוע רק האבות המשיכו לעולם העשי' החסדים מימי קדם. אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם. ולזה אמרה התורה ויעתק משם ההרה. היינו מעולם העליון הנקרא עתיקא קדישא י"ג מכילין דרחמי לשתי ההי"ן ההר"ה והר באמצע. והשתחוו להר קדשו בסידור האר"י ז"ל הר קדשו מלכות שבאצילות שהמשיך מעולם העליון לספי' מלכות (עוד י"ל ההר"ה עם הכולל גימ' רי"ו גימ' גבורה שהמשיך החסדים מעתיקא קדישא והמתיק הגבורות שעולה ההר"ה) מקדם לבית אל. מימי קדם המשיך לבית אל היינו לספירת מלכות. ויט אהל"ה. אהל ה' ולכך נכתב אהלה בה'. והעי מקדם והע"י גימט' צ"א הוי"ה אדנ"י שהמשיך להיחוד הוי' אדני מקדם. מעולמות הקדם. וק"ל:

וילך אברם כאשר דבר אליו יי' וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. בלכת אברם להשפיע לארץ העליונה הלך עמו לוט כי קבלת הארץ היא משניהם. ולשון לוט מלשון לווטין וזהו בצאתו מחרן לשון חרון אף. ואמר בן חמש שנים ושבעים שנה וידעת כי אין הזקנה פוסלת בכהנים:

וילך אברם כו'. הנה היה אפשר להעלות על לב איש. כי חמדת הסבות האמורות. נגע על לבו וילך. לכך אמר כי לא לבו הלך לקראת קבלת פרס. כי גם מה שוילך אברם. לא היה רק כאשר דבר אליו במה שדברו ה'. ולא פנה אל רהבים גדולות. או יאמר כי כאשר צוה לו ה'. שלא יעשה עיקר מאביו להביאו ולבא הוא סמוך אליו. כי אם יעשה עיקר מעצמו כי הוא העיקר לפי האמת שכן עשה. וש"ת א"כ שלא שת לבו לפתות את בית אביו אחרי זאת שיבאו עמו איך (לוט) בא עמו. לז"א וילך אתו לוט כלומר מעצמו. כי אברם אחר שהוא ית' צוה יעזב מהם כן עשה. וש"ת איך עזב לוט את ראש בית אב הוא תרח שבאו כלם סמוכים אצלו. והלך אחר אברם. ע"כ אמרו אברם בן חמש שנים ושבעים שנה כו' לומר כי להיות אברם גם הוא גדול בן חמש ושבעים שנה. ראה להיות סמוך ונטפל עמו. וזהו ואברם כו' ואז כאשר ראה כי בא אתו מאליו אז לא ראה לדחותו. כ"א ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט כו'. אמר ויצאו אתו כי אומרו אתו הוא מיותר. וגם אומרו ללכת כאשר הערנו. וכן או' כאשר דבר אליו ה':