וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃
מאור ושמש
ויאמר ה' אל אברם לך לך וילך אברם כאשר דבר אליו ה כו'. וכבר עמדו בזה כל המפורשי' מה זה הלשון לך לך ונ"ל דהנה ידוע מספרי קודש כי אברהם אבינו ע"ה חקר ודרש למצוא אלקי שיעבוד אותו ובתחלה חקר ודרש באצטגנותו את החמה ואת הלבנה והכוכבים ועמד על תכליתם שוב חקר ודרש בעולם המלאכים והשיג כל השרים לכל שר ושר הממונה על כל דבר עד תכליתם והבין שאין אלו אלקות עד שהגיע לא"י וחקר ודרש והשיג שיש מנהיג שאי אפשר להשיגו שבאמת בארץ ישראל שם השגחות השי"ת בעצמו כדכתיב עיני ה' אלקיך בה כו' והבין שזה המנהיג הוא למעלה מכולם וכי הוא לבדו הוא האלקי האמיתי אשר לו יאתה העבדות ועבד ה' בכל לבו. אמנם הי' סבור שכבר השיג כל אשר אפשר להשיג ויותר מזה אין להשיג ושכבר הגיע לתכלית העבודה ושאינו צריך להשתדל לעלות במדריגה יותר. מחמת שאין להשיג יותר. ובאמת הי' עדיין בפתח השער אשר הצדיקי' אמיתים מבקשים תמיד מאת השי"ת פתחו לי שערי צדק יעויין בס' הקדוש נועם אלימלך על פסוק זה. ומדרך הצדיקי' האמיתים לפשפש תמיד במעשיהם בהכנעה יתירה בכל יום ויום יותר ויותר ועי"ז הם משיגים בכל יום השגה יתירה כי תמיד הוא בעיניהם שלא יצאו עדיין חובתם בהעבודה ועי"ז הם זוכים להשיג עד מקום שורשם מקור מתצב נשמתם ולזה בא הש"י ואמר לו לך לך ר"ל שצריך אתה לילך אליך כי עדיין לא הגעת עד שורש נשמתך וצריך אתה להכניע כדרך הצדיקים האמיתים הנ"ל שתדע שעדיין אתה בפתח השער כנ"ל ולא השגת כל אשר יש להשיג עדיין וצריך אתה להתאמץ בעבודה שתלך אליך היינו שורש נשמתך ויש לומר שלזה כיון המדרש שמביא הפסוק שמעי בת כו' ויתאו המלך יופיך כו' והשתחוי לו ודרש המדרש ויתאו המלך יופיך ליפותך בעולם ר"ל שתעלה במדריגה יותר גדולה וע"י מה והשתחוי לו ר"ל שתכניע מפניו כנ"ל. וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ר"ל שכן עשה לעלות במעלות יותר ויותר כאשר הורהו הש"י. וזה מרומז בזו"הק על פסוק וילך אברם כו' דהא יציאה בקדמיתא עבדו ר"ל שכבר יצא לחקור ולדרוש מציאות אלקות רק עתה הלך הלך וגדול במדריגה אחר מדריגה כנ"ל ודו"ק.
מאור ושמש
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט יש לדקדק למאי נ"מ פרט הכתוב שהלך אתו לוט ומה מרמז בזה ונ"ל ע"פ הצחות כי אברהם אבינו ע"ה עיקר תשוקתו הי' לעשות רצון השי"ת והגם שהבטיחו הקב"ה בברכות גשמיות לא שם לבו לילך לא"י רק בשביל לקיים מצות בוראו ולא שם לבו כלל וכלל להבטחת הברכות רק הלך עבור כי ציווהו השם אמנם לוט למה רץ ועל מה רץ רק בשביל ששמע שהבטיח הקב"ה לאברהם הברכות בממון ובבנים ובשם נשאו לבו ללכת ג"כ אולי יתברך גם הוא וכן הי' שנתברך בשביל אברהם וזהו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ר"ל לקיים מצות בוראו אבל לוט הלך רק אתו כדי שיתעשר וזהו וילך אתו לוט כדי שיתברך אתו וק"ל.
תפארת שלמה
וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. נקדים לפרש הפ' מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת. הזהיר הכ' בזה להיות בשעת תשלום הנדר באותו החשק בבחי' הרצויה שהיה בשעת הנדר בנפש חפיצה וזהו מוצא שפתיך תשמור להיות באותו הבחי' כאשר נדרת בשעת הנדר. ובאם לאו טוב אשר לא תדור. ובזה פרשתי הפ' שמור את יום השבת כאשר צוך ה' אלהיך. כבד את אביך וכו' כאשר צוך. הזהיר הכתוב שיעשו המצות הנ''ל באותו הבחי' שהיו כאשר צוך בשעת מ"ת. וזהו ג"כ וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים באותו בחי' ובחשקות הגדול שהיה בשעת המצוה אף שהיה זמן רב כי המצוה של מילה הראשונה באברהם אבינו בעצמו עשה תיכף ולא איחר והיה בחשק רב אך במצות מילה של יצחק בנו אף שהיה זמן רב לא נפל מחשקות במדריגה הראשונה. וזהו ג"כ בהעקידה כתיב וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים. פי' אל אותו הבחי' שהיה בשעת האמירה. לכן פתיב וירא את המקום מרחוק שהבחי' הזאת היתה רחוקה ממנו מפני כי האנשים שהלכו עמו גרמו לבלבל אותו ונתקרר ממדריגתו לכן אמר להם שבו לכם פה עם החמור וכו'. ואח"כ כשנשארו שניהם יחד ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלהים לאותו הבחינה הראשונה שהיה בשעת אמירה. וזהו גם כן כאן הפי' וילך אברם כאשר דבר אליו ה' שנשאר באותו החשק בשעת ההליכה כמו בשעת השמיעה מהקב"ה: