בראשית יח:ב מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), בן איש חי, חתם סופר ומאור ושמש

וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל. הנה תיבת וירא שפת יתר הוא ויובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל שהוא ראה שברגע אחד עד שנשא עיניו למעלה והחזירם למטה ראה שכבר נצבו עליו ותמה על המראה דאיך לא ראה אותם מקודם באים לפניו ואמר או בני אדם קל המרוץ אלו או שהם מלאכים ע"ש והנה לפ"ז אפשר שמאחר שראה אותם שכ"כ קלים הם שברגע אחד קטן נעשו לפניו חשש פן ג"כ ברגע אחד קטן כדי עצימת ופתיחת עין יהיו מסתלקים לפניו ולא ידע לאיזה צד הלכו ואיך הלכו לכן מה עשה בעת שרץ לקראתם פתח עיניו ולא עצם אלא נשאר מביט בהם כדי שאם ילכו ברגע ידע איך הלכו ולאיזה צד הלכו וז"ש וירא וירץ לקראתם ר"ל וירא בהם וירץ לקראתם ולא הסיר עיניו מהם.

והנה שלשה אנשים נצבים עליו נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי אדה"ר זכה קודם החטא ליקח בחינת חיה דאצילות שה"ס חכמה ואחר החטא נסתלקה ממנו ומרע"ה לקח נשמה דאצילות שה"ס בינה ומשיח צדקינו יזכה ליקח יחידה דאצילות שה"ס כתר ולכן כתיב במשיח ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה מאדה"ר כי האבות זכו לרוח דאצילות ע"כ וז"ש וישא עיניו עין השכלית והנבואית וירא והנה שלשה אנשים שהם משה ואדם ומשיח נצבים עליו שכולם לקחו יותר ממנו כי הוא לקח רוח דאצילות בסוד החסד ומדתו של רוח להיות משתוקק ותאב לעלות עד נשמה וחיה ויחידה שהם כח"ב לכך וירא ברוה"ק וירץ לקראתם לקבל הארה משרש מקום שזכו בו שלשה אנשים הגדולים אך כל השגה ועליה תתחיל מן המלכות סופא דכל דרגין כי זה שער השמים לז"א וירץ לקראתם מפתח האהל היא המלכות ואחר שקבל השפע מן שלשה הראשונות וישתחוו ארצה המשיכו למטה לבי"ע שהם חיילות המלכות:

וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו' וישא עיניו וגו', אחז"ל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה והכא אדרבא הי' מצטער ביסורי המילה ועוד שהוציא חמה מנרתיקה ולא עברו עוברי' ושבי' כפירש"י, וה' רצה להתראה אליו והוא לא יכול לראות ולהשיג כ"א ע"י שמחה של מצוה ע"כ וישא עיניו וירא והנה ג' אנשים אורחי' עומדי', שמח שמחת מצוה ומיד וירא השכינה שנתגלה אליו, והנה לפנים כשראה השכינה נפל על פניו קודם שנימול כפירש"י לעיל פ' לך לך, אבל עתה וירא השכינה ולא נפל כ"א וירץ לקראתם מפתח האהל ולא נפסקה מראית השגתו, ע"כ וישתחו ארצה להודו' לה' על השגה חדשה שנתחדש לו עתה, ע"ד וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם:

והנה שלשה אנשים. אֶחָד לְבַשֵּׂר אֶת שָׂרָה וְאֶחָד לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם וְאֶחָד לְרַפְּאוֹת אֶת אַבְרָהָם, שֶׁאֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחֻיּוֹת (בראשית רבה). תֵּדַע לְךָ, שֶׁכֵּן כָּל הַפָּרָשָׁה הוּא מַזְכִּירָן בִּלְשׁוֹן רַבִּים וַיֹּאכֵלוּ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, וּבַבְּשׂוֹרָה נֶאֱמַר וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ, וּבַהֲפִיכַת סְדוֹם הוּא אוֹמֵר כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר לְבִלְתִּי הָפְכִּי, וּרְפָאֵל שֶׁרִפֵּא אֶת אַבְרָהָם הָלַךְ מִשָּׁם לְהַצִּיל אֶת לוֹט; הוּא שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ, לָמַדְתָּ שֶׁהָאֶחָד הָיָה מַצִּיל (בראשית רבה):