קישורים על בראשית יח:ב

אין לי אלא מדת פורעניות שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מדת הטוב מנין אמרת מרובה מדת הטוב ממדת [הפורענות] על אחת מחמש מאות במדת [הפורענות כתוב] (שמות ל״ד:ז׳) עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים במדת הטוב [כתוב] (שם) ועושה חסד לאלפים הוי אומר מרובה מדת הטוב ממדת [פורענות על אחד] מחמש מאות וכן אתה מוצא באברהם שבמדה שמדד בה מדדו לו אברהם רץ לפני מלאכי השרת שלש ריצות שנא' (בראשית י״ח:ו׳) וירא וירץ לקראתם וגו' וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו' ואל הבקר רץ אברהם אף המקום ב"ה רץ לפני בניו שלש ריצות שנא' (דברים ל״ג:ב׳) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו' באברהם הוא אומר (בראשית י״ח:ד׳) וישתחו אפים אף המקום ב"ה [בישראל] בניו לעתיד לבא שנא' (ישעיהו מ״ט:כ״ג) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך [וגו'] באברהם הוא אומר (בראשית י״ח:ד׳) יוקח נא מעט מים אף המקום ב"ה [בישראל] ונתן לבניו באר במדבר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל שנא' (במדבר כ״א:י״ח) באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם מלמד שהולכת פני כל הדרום ומשקה את [כל פני] הישמון שנא' (שם) ונשקפה על פני הישמון באברהם הוא אומר (בראשית י״ח:ה׳) והשענו תחת העץ אף המקום נתן לבניו שבעה ענני כבוד במדבר אחד מימינם ואחד משמאלם ואחד לפניהם ואחד לאחריהם ואחד למעלה מראשיהם ואחד לשכינה שביניהם ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם הורג נחשים ועקרבים ושורף סירים וקוצים ואטד [משפיל] להם את הגבוה ומגביה [להם] את השפל ועושה להן דרך מיושר דרך [סרט] מושך והולך שנא' (במדבר י׳:ל״ג) וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' ובו היו משתמשין כל ארבעים שנה שהיו במדבר שנא' (שם) וענן ה' עליהם יומם וגו' מה ת"ל (שמות י״ג:כ״ב) לא ימיש עמוד הענן יומם של יום משלים לשל לילה ושל לילה משלים לשל יום באברהם הוא אומר (בראשית י״ח:ז׳) ואקחה פת לחם וסעדו לבכם וגו' אף המקום ב"ה נתן לבניו מן במדבר שנא' (במדבר י״א:ח׳) שטו העם ולקטו וגו' לשד השמן כיוצא מן הדד [שמן] מה דד זה עיקר לתינוק והכל טפל כך היה המן עיקר לישראל והכל טפל [להם] ד"א מה הדד [זה] אפי' תינוק יונק [הימנו] כל היום [אין מזיקו כך נעשה] המן שאפילו ישראל אוכלו כל היום כולו [אין מזיקו כך] נעשה למי שאין נחשב עליו אבל מי שנחשב עליו מתהפך בפיו לכל איזה טעם שירצה שנא' (תהילים ע״ח:כ״ט-ל׳) ויתן להם שאלתם ותאותם יביא להם ולא עוד אלא שירד להם מזון שני אלפים שנה ביום אחד באברהם [הוא] אומר (בראשית י״ח:ח׳) ואל הבקר רץ אברהם אף המקום ב"ה הגיז לבניו שליו מן הים שנא' (במדבר י״א:ל״א) ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים וגו' שתי אמות היתה גבוה מן הארץ דברי ר"ע ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר (שם) ויטוש על המחנה כדרך יום כה מה ת"ל שוב וכדרך יום כה מלמד שהיתה עולה מן הארץ ועד הרקיע וחופה את גלגל [חמה] ומה ת"ל (שם) וכאמתים על פני הארץ שתי אמות היתה נטולה מן הארץ [כדי שלא יהא מצטער שוחה ונוטל] באברהם מהו אומר (בראשית י״ח:ט״ז) והוא עומד עליהם וגו' אף המקום ב"ה הגין [את] בניו במצרים שנא' (שמות י״ב:כ״ג) ופסח ה' על הפתח באברהם מהו אומר (בראשית יח) ואברהם הולך עמם לשלחם אף המקום ב"ה הלוה את בניו ארבעים שנה שנא' (דברים ב׳:ז׳) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך וגו'.

והנה שלשה אנשים וגו' אי' בזוה"ק מאן אינון שלשה אנשים אלין אברהם יצחק ויעקב דקיימי עלי' כו'. והיינו כי מצד המילה נרמז לו כי כל קדושת אומה הישראלית יצאה מאתו. וגם שבו נכללים כל קדושת הג' אבות הקדושים שהם שורש קדושת ישראל כמו ש' (ב"ר פ' סח) עה"פ יעקב חבל נחלתו מה החבל הזה פחות מג' אין מפקיעין אותו כך האבות אין פחות מג'. ואמרו ג"כ שהיו שלשה מלאכים מיכאל גבריאל רפאל כמו ש' (ב"מ פו:) והכל א'. עפמ"ש (שבת נג:) אדם אית לי מזלא ופירש"י מלאך שלו ומליץ אליו. והיינו כי שם מדרגות נפש רוח ונשמה. נפש מעולם השעיה. רוח מעולם היצירה עולם המלאכים. ונשמה מעולם הבריאה. ולכן יש לכל אדם מצד מדרגת רוחמלאכך שלו בשמים. והשלשה מלאכים מרמזים על הג' אבות שהם המלאכים שלהם. דהאבות הם אבות העולם וכלליות המכוון בבריאת העולם וכן המלאכים שלהם. וזה שבא לבשר את שרה הוא מלאך של אברהם. וזה שבא להפוך את סדום הוא המלאך של יצחק שהיה מדת אש דקדושה. וכשבא הזמן שיולד יצחק בעולם התחילה המשכת אש הקדושה דעולם וזה האש עצמו הפכה את סדום. והפיכת סדום היתה בפסח כשנתבשרה שיולד יצחק. וז"ש זועמו סדומים ולוהטו באש בפסח. ור"ל באש של הפסח עצמו נשרפו כי בפסח נולד יצחק. ובאותו פסח בשרו כעת חי' וגו' על לידתו. וגבריאל הוא האש שלמעלה מצד הגבורה כמו ש' (פסחים קיח סע"א) שהוא שר של אש. והמלאך שבא לרפא את אברהם והלך ג"כ להציל את לוט כמו ש' (ב"ר פ'נ) היה מלאך של יעקב אבינו. כי הצלת לוט היה בשביל להוציא ממנו נפש דהמע"ה. והוא מרומז מצד יעקב שמדתו אמת שהוא החיות של הקדושה שקיים לעד בזרעו שהוא בלא הפסק. ועיקב אע"ה לא מת שמצד מדתו קיים לעד. וגם בזרעו יש נקודת אמת הקיים לעד דכל ישראל יש לו חלק לעולם הבא ואותו החיות שא"ל הפסק לא מת. ונקראו ישני עפר ובלשון המדרש וירושלמי נקרא המיתה דמך. וכון אי' (בסוטה כא.) ע"פ בשכבך זו מיתה והקיצות לעתיד לבא. ויתגלה זה על ידי משיח בן דוד ודוד עבדי נשיא להם לעולם ואז יהי' בלע המות לנצח ויהיה קיום הקדושה בעולם לגמרי במדרגת חיות דהוא דהמע"ה הוא משיח דכ' חיים שאל ממך וגו'. והלשון נצבים עליו מלשון ציפוי שהקב"ה מצפה לזה שיתקיים. מלשון ונצבת לי שם שהוא שימתין ויצפה עליו ית"ש. והנה אי' במ"ר על המלאכים א' נדמה לו בדמות סדקי וא' נדמה לו בדמות נווטי וא' בדמות ערבי. ופירש"י סדקי מוכר פת נווטי ספן מנהיג הספינה ערבי ישמעאל. ויש להבין מה נרמז בזה במ"ש שנראו המלאכים בדמות אלו הג'. ושייכות ג' ענינים אלו לענין המילה ולענין אברהם אבינו ע"ה. אך המדרש מרמז לנו בענין קדושת אברהם שזכה על ידי מצות המילה שנכלל בו קדושת ג' האבות שהיו עיקר המכוון בבריאת העולם. ומהם יצאו אומה ישראלית שבשבילם נברא העולם כדכ' קודש ישראל לה' ראשית תבואתו והם מכניסים קדושה בכל העולם. ואי' בגמ' (חולין צא:) דמלאך תרי אלפי פרסי ושיתא אלפי פרסי הוי עלמא כמו ש' (פסחים צד.) והוה מלאכך שליש העולם. והתוספות בפסחים שם הביא בשם מדרש שכל העולם שליש ימים שליש מדברות שליש ישוב. וזה שרמזו הג' מלאכים לאברהם שכל העולם בשבילו ובשביל יצחק ויעקב שיצאו ממנו. והנדמה לו בדמות סדקי מרמז כנגד א"א ומרמז נגד שליש ישוב. ופת מרמז על כל אכילה שגדל בשליש ישוב וממנו החיות לכל הבריאים שבעולם. וזה היה כנגד אברהם שהאכיל פת לעוברים ושבים ועי"ז פרסם אלהותו ית' כדאי' במדרש. והנה מצד ההיפך מהקודשה היצר הרע שולט מתוך אכילה ושתיה וכמו ש' בספרי מקרא דואכלת ושבעת השמרו לכם וגו' ועד טובא. וא"א כ' בי' ויטע אשל בבאר שבע פונדק לאכילה ושתיה לכל העולם כדי להכניסם תחת כנפי השכינה. ונתן אכילה ושתיה חנם חוץ מאותם שלא רצו לקבל עליהם כבוד מלכותו ית"ש. ופרסם אלהותו בכל הארץ. וכמש"נ ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ ואי' (בב"ר) עש שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהדועתי אותו לבריותיו אלהי הארץ. והא' שנדמה לו כערבי שהם שוכני מדבריות ובאוהלים חודש כאן וחודש כאן הוא מרמז על שליש מדבר. וזה המלאך כנגד יצחק אבינו כי בישמעאל כ' וישב במדבר פארן ונאמר והוא יהיה פרא אדם וכ' פרה לימוד מדבר וכנ"ל מפני שגדל במדבר ואינו כלל בישוב העולם ואין לו מקום בישוב רק באוהלים חודש כאן וחודש כאן. וכן אי' (סוכה נב:) ד' מתחרט עליהן הקב"ה שבראם כו' ישמעאלים דכ' ישליו אוהלים לשודדים וגו'. כי הם יושבי אוהלים במדבר ושודדים לעוברים ושבים והוא מפקיר עצמו כמדבר למלאות תאותו וחמדות רעות. ולעומת זה יצחק אע"ה הכניס ענין הפקירות ומדבר לקודשה כי יצחק אע"ה מרמז על תורה שבכתב דכ' אש דת למו ומדת יצחק אש דקדושה כנז"ל. והתורה נתנה במדבר שמרמז שאין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו הפקר כמדבר וכמו ש' (במדב"ר פ' א). והיינו שמקדש עצמו ומפריש עצמו מתאות וחמדות עולם הזה. וכדכ' ביצחק והוא יושב בארץ הנגב שהיה מנוגב מתאות וחמדות עולם הזה. והא' שנדמה כדמות נווטי ספן ומנהיג מרמז כנגד שליש ים שהוא מרומז כנגד קדושת יע"א שמרמז על תורה שבעל פה. ובצד ההיפוך מהקדושה הוא עשו והוא הכולל מכל האומות כמו ש' במדר' וכ' הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון. והיינו שרוצה להתפשט על כל העולם ולכסות כל העולם ברעתו כמו מים שמכסה את היבשה בהתפשטות. ומצינו (ב"ר פ' ב) על פני תהום זה ממלכת הרשעה כו'. וכנגדו בקדושה יעקב אבינו שהיה מדת דעת וכ' לעתיד כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. כי על ידי מדת הדעת מתכסה כל הגוף בקדושה ותורה. כי דעת היינו שמחבר חכמת המוח עם בינת הלב ונעשה כל הגוף מלא קדושה כמו שהיה מתכסה כולו תחת המים. וזהו התורה שבעל פה שעז"נ ורחבה מני ים. ובזוהר מרמז על מש"נ מעינות תהום רבה מבועי דחכמתא לתתא שהוא המשכה מאין סוף. וזה שנאמר לעתיד כי מלאה וגו' כמים לים מכסים. וזה שמרמז לנו המדרש שהמלאכים שנתגלו לאברהם אחר המילה רמזו לו שהוא וזרעו הם יסוד הקדושה מכל ג' חלקי עולם ויהיה להם הכח להכניס כל העולם לקדושתו ית"ש:

אין לי אלא מדת פורענות שבמדה שאדם מודד, בה מודדין לו, מדת הטוב מנין, אמרת, מרובה מדת הטוב ממדת הפורענות על אחת מחמש מאות. במדת פורענות כת' פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים, במדת הטוב כת' ועושה חסד לאלפים, הוי אומ' מרובה מדת הטוב ממדת פורענות על אחד מחמש מאות. וכן אתה מוצא באברהם, שבמדה שמדד בה מדדו לו. אברהם רץ לפני מלאכי השרת שלש ריצות, שנ' וירא וירץ לקראתם וגו', וימהר אברהם האהלה וגו', ואל הבקר רץ אברהם, אף המקום ברוך הוא רץ לפני בניו שלש ריצות, שנ' ויאמר ה' מסיני בא וגו'.