בראשית יח:טז מפרשים: חידושי הרי"מ, בעלי ברית אברם, מאור ושמש ורש"י

ואברהם הולך עמם לשלחם כו' פרש"י ז"ל כסבור אנשים הם לכאורה גם מקודם באכילה ושתי' הי' לרש"י לפרש כן ונראה כמו שמצינו במרע"ה שהי' בשמים לחם לא אכל ומים לא שתה שכשבא שם הי' כמלאכים כמו כן להיפוך כשנשתלחו לאברהם הי' שייך בהם אכילה ושתי' ג"כ אך כיון שהלכו ממנו נעשו כמלאכים א"כ למה הלך עמם ע"ז כתב רש"י כסבור אנשים הם ועי"ז הי' צריך ללוותם ג"כ כדרך אורחים והי' ג"כ נדמו כאנשים:

ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדום. ואברהם הולך עמם לשלחם וה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר וגו׳ ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל וגו׳ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳. הענין ביאר מעלת אברהם ע״ה שאחר שהאכילם והשקם אח״כ עשה להם לויה. וז״ש ויקמו משם האנשים וישקפו וגו׳ כלומר שהלויה שעשה להם בהיותו חולה היתה גדולה יותר מד׳ פרסאות שהיה הולך עמם מאהלו עד סדום שהיה מרחק גדול ולזה כאשר הגיע קרוב לסדום. אמר האל ית׳ המכסה אני מאברהם וגו׳. והענין לדעתי שאחר שהגיעו המלאכים קרוב לסדום. ואז צריך הקב״ה לומר להם זעקת סדום ועמורה וגו׳ הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה שהוא צווי למלאכים לזה הקדים הקדמה לומר שמצד א׳ מב׳ דברים הודיע הקב״ה הענין לאברהם. א׳ לפי שהיה נמצא שם אז בשעה שדיבר עם המלאכים לפי שהוא היה עודנו עמם לשלחם. ואחר שהיה שם ראוי הוא שלא יעלים ממנו. וזהו אומרו המכסה וגו׳. ב׳ שראוי שיהיה הענין ברשותו שאם לא יהיה ברשותו הוא נוגע בכבוד אברהם. וז״ש ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. ירצה לדעתי שאחר שכבר הקב״ה יעד לאברהם ואעשך לגוי גדול וגו׳. כי נקרא אב המון גוים כולם בענין שיועיל זכותו לכל העולם כולו. א״כ מוכרח הוא שגם אנשי סדום ינצלו בזכותו. ולזה מוכרח הוא שלא יעשה בהם משפט אלא ברשות אברהם והודאתו כמו שאמר אח״כ ויאמר אל נא יחר לה׳ ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה וגו׳. ואח״כ אמר ואברהם שב למקומו כמו שהודה שאם לא ימצאו שם עשרה שהם חייבים. וז״ש ואברהם היו יהיה וגו׳. ונברכו בו כל גויי הארץ. והטעם שכל העולם יועיל להם זכותו לפי שהוא מדריך כל העולם לטובה וכאילו הם בניו. וז״ש כי ידעתיו וגו׳. או אפשר לתת טעם למה שאמר. וה׳ אמר המכסה אני וגו׳ כלומר שדרך העולם שכאשר ירצה האדם לעשות איזה נזק לקרובו של חבירו. עכ״פ לא יודיע לחבירו שמא ימנענו. ולזה יעלים ממנו. אמנם הקב״ה אמר המכסה אני מאברהם וגו׳. כי ודאי אף על פי שאודיע לו הענין. על כל זה לא יעכב מלעשות בהם משפט. והטעם כי ידעתיו כי כל מגמת פניו הוא שמצוה את בניו וגו׳. או כי ידעתיו ר״ל שהסיבה שידעתיו וגדלתיו ודברתי עמו בנבואה הוא למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה וגמילות חסדים. וג״כ המשפט שהם הדינים. ואלו הב׳ דברים שבעבורם נבחר אברהם לא היו נמצאים בסדום לזה מוכרח הוא שגם אברהם יסכים על עונשם. ולז״א המכסה אני מאברהם וגו׳. או ירצה באופן אחר והענין לבאר ענין פתוי אברהם לבני ביתו לשמוע המצות והתורה כי מתחלה היה אומר להם שיעשו המצות בתורת צדקה ולא בהכרח כי בזה יקל הדבר על האדם אחר שאינו מוכרח על הדבר ההוא ואח״כ אחר שיורגלו בזה היה אומר להם שהוא בדרך משפט וחובה עליהם כדי שיביא ה׳ על אברהם את אשר דבר עליו ואי אפשר שיגיע אברהם למעלתו אלא בהיות בניו כשרים כי ברא מזכה אבא וכן בהפך וגו׳:

ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדום. ואברהם הולך עמם לשלחם וה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר וגו׳ ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל וגו׳ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳. הענין ביאר מעלת אברהם ע״ה שאחר שהאכילם והשקם אח״כ עשה להם לויה. וז״ש ויקמו משם האנשים וישקפו וגו׳ כלומר שהלויה שעשה להם בהיותו חולה היתה גדולה יותר מד׳ פרסאות שהיה הולך עמם מאהלו עד סדום שהיה מרחק גדול ולזה כאשר הגיע קרוב לסדום. אמר האל ית׳ המכסה אני מאברהם וגו׳. והענין לדעתי שאחר שהגיעו המלאכים קרוב לסדום. ואז צריך הקב״ה לומר להם זעקת סדום ועמורה וגו׳ הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה שהוא צווי למלאכים לזה הקדים הקדמה לומר שמצד א׳ מב׳ דברים הודיע הקב״ה הענין לאברהם. א׳ לפי שהיה נמצא שם אז בשעה שדיבר עם המלאכים לפי שהוא היה עודנו עמם לשלחם. ואחר שהיה שם ראוי הוא שלא יעלים ממנו. וזהו אומרו המכסה וגו׳. ב׳ שראוי שיהיה הענין ברשותו שאם לא יהיה ברשותו הוא נוגע בכבוד אברהם. וז״ש ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. ירצה לדעתי שאחר שכבר הקב״ה יעד לאברהם ואעשך לגוי גדול וגו׳. כי נקרא אב המון גוים כולם בענין שיועיל זכותו לכל העולם כולו. א״כ מוכרח הוא שגם אנשי סדום ינצלו בזכותו. ולזה מוכרח הוא שלא יעשה בהם משפט אלא ברשות אברהם והודאתו כמו שאמר אח״כ ויאמר אל נא יחר לה׳ ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה וגו׳. ואח״כ אמר ואברהם שב למקומו כמו שהודה שאם לא ימצאו שם עשרה שהם חייבים. וז״ש ואברהם היו יהיה וגו׳. ונברכו בו כל גויי הארץ. והטעם שכל העולם יועיל להם זכותו לפי שהוא מדריך כל העולם לטובה וכאילו הם בניו. וז״ש כי ידעתיו וגו׳. או אפשר לתת טעם למה שאמר. וה׳ אמר המכסה אני וגו׳ כלומר שדרך העולם שכאשר ירצה האדם לעשות איזה נזק לקרובו של חבירו. עכ״פ לא יודיע לחבירו שמא ימנענו. ולזה יעלים ממנו. אמנם הקב״ה אמר המכסה אני מאברהם וגו׳. כי ודאי אף על פי שאודיע לו הענין. על כל זה לא יעכב מלעשות בהם משפט. והטעם כי ידעתיו כי כל מגמת פניו הוא שמצוה את בניו וגו׳. או כי ידעתיו ר״ל שהסיבה שידעתיו וגדלתיו ודברתי עמו בנבואה הוא למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה וגמילות חסדים. וג״כ המשפט שהם הדינים. ואלו הב׳ דברים שבעבורם נבחר אברהם לא היו נמצאים בסדום לזה מוכרח הוא שגם אברהם יסכים על עונשם. ולז״א המכסה אני מאברהם וגו׳. או ירצה באופן אחר והענין לבאר ענין פתוי אברהם לבני ביתו לשמוע המצות והתורה כי מתחלה היה אומר להם שיעשו המצות בתורת צדקה ולא בהכרח כי בזה יקל הדבר על האדם אחר שאינו מוכרח על הדבר ההוא ואח״כ אחר שיורגלו בזה היה אומר להם שהוא בדרך משפט וחובה עליהם כדי שיביא ה׳ על אברהם את אשר דבר עליו ואי אפשר שיגיע אברהם למעלתו אלא בהיות בניו כשרים כי ברא מזכה אבא וכן בהפך וגו׳:

וישקיפו. כָּל הַשְׁקָפָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְרָעָה חוּץ מֵהַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ (דברים כ"ו), שֶׁגָּדוֹל כֹּחַ מַתְּנוֹת עֲנִיִּים שֶׁהוֹפֵך מִדַּת הָרֹגֶז לְרַחֲמִים: