וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃
תוספתא (ליברמן)
באברהם מהו אומ', ואברהם הולך עמם לשלחם, אף המקום ברוך הוא הלוה את בניו ארבעים שנה, שנא' זה ארבעים שנה ה' אליך עמך וגו'.
אור המאיר
בפסוק ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ופירש"י כל השקפה שבמקרא לרעה כו' ואפשר להבין כי דוד המע"ה אמר כי גבר עלינו חסדו וכוון במאמרו אפילו בדבר הנראה כמו גבורה מאתו יתברך עכ"ז יאמין האדם שבודאי זה גופא חסדיו ית' וכך גזרה חכמתו יתברך לטובותיו ולעניניו הצריכים לפעול עמו במדה כזה והכתוב רומז בזה ועת צרה היא ליעקב וממנו יושע כלו' מבחי' הצרה עצמו משם מגיע הישועה אמנם אדם המלובש בגוף העכור אין נפשו יודעת מהטובה המלובש בצרה עצמה ודוד המע"ה לרוב בהירות ועוצם הכרתו במדותיו ית' אמר אפי' בדבר הנראה לכאורה שהוא יתברך מתנהג עם בריותיו במדת הגבורה וזהו כי גבר עלינו חסדו אפילו במדות הגבורה עכ"ז עלינו הוא בודאי חסדו ורחמנותו העודפת על עם בני ישראל כרחמי אב העודפות על בניו כי הדין אינו הולך בעצמו בלתי הרחמים וכמאמרם בזוהר ע"פ וילכו שניהם יחדיו אברהם ויצחק דין ורחמים הולכים תמיד יחדיו שאם לא כן היה העולם מתמוטט מפני הדין ח"ו ומי יכול לעמוד מפני זעמו אמנם מגודל טובו ורחמנותו הולך אברהם עם יצחק וממתיקו. ועתה תבין דברי רש"י ורמיזותיו כל השקפה שבמקרא לרעה כלומר כשהקב"ה רוצה להשקיף לרעה על רשעים להענישם אעפ"כ מגודל רחמנותיו אינו מניח מדת הדין בלתי מיתוק עם מדת הרחמים כ"א בבחינת השקפתו גנוזה מדת החסד והרחמים וזהו וישקיפו על פני סדום לרעה ואברהם הולך עמם גם מדה"ר הולך עמם למתק מדה"ד להפוך מרעה לטובה אמן: