בראשית יח:י מפרשים: פני דוד, מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י ואבן עזרא

אז"ל מפני היחוד והקשה הרב יפ"ת דהיחוד היינו ישמעאל עם שרה והאהל היה פתוח לר"ה וקי"ל דפתח פתוח לר"ה אין בו משום יחוד ותירץ דאהל שרה היה אחר והיה סתום. וקשה הא קי"ל דבעלה בעיר אין בו משום יחוד ואם נאמר דגם בה יש בו משום יחוד אף אם בעלה בעיר א"כ גם בפתח פתוח לרשו' הרבים כתב רבינו ירוחם בשם הרמ"ה דיש בו משום יחוד אם גס בה. וא"כ הרב יפ"ת דהקשה מפתח פתוח מוכרח דסבר דודאי שרה לא גייסא ביה בישמעאל וא"כ אף אם האהל היה סתום אין בו משום יחוד דבעלה בעיר. וי"ל דהרב יפ"ת סבר דשרה גייסא ביה בישמעאל ולהכי לא הקשה מדין בעלה בעיר דבגס ביה אסור. אך סבר הרב דפתח פתוח מהני אף אי גייסא ביה דלא כהרמ"ה דכן הוא משמעות הפוסקי' כמו שאמר בעניותנו בסוף שער יוסף. אי נמי אפשר דהרב לא נתקשה מדין בעלה בעיר משום דלדעת רש"י והר"ן אסור לכתחילה ועל כן הקשה מפתח פתוח. ועוד יש לצדד ודוק:

[ז] רש"י והראב"ע מפרשים מלשון חיים, אך לדעת הראב״ע הוא תאר לשרה שכתב "כעת הזאת בשנה האחרת ושרה חיה כמו כה לחי", וכן פי׳ הרד״ק בתחלת דבריו, אולם לדעת רש"י ז"ל, היא בשורה לכל בית אברהם שיהיו חיים לשנה הבאה, ויהי' לדעתו מלת "חיה" שם המקרה מופשט מהמתואר כמו "חַיות" כי רוב שמות המקרה באים בל"נ, וכ״כ רש"י ז"ל בפי', כעת הזאת שתהא חיים לכם, שתהי' כולכם שלמים וקיימים", ולכוונה זאת תרגמו אונקלס ויוב"ע "דאתון קיימין" (רש״ד), והרשב"ם ז"ל פי׳ כעת חיה, כעת יולדת, דכתיב (מיכה ה ב) "עת יולדה ילדה, וכן בהלכה קרויה יולדת, כמו שאמרו "והחיה תנעול את הסנדל" (יומא עג ב) וכן פי' הרד"ק, ורנה״ו ביאר, ופי׳ כעת שתחל החיה להתעסק עם היושבת על המשבר באותו רגע אשוב אליך והנה בן וגו', ולא תצטרך לעזרת המילדת, ורב"ח פי' כעת חיה, כעת המבורר של יולדה, שהוא י"ב חדשים, שאין זמן ט׳ חדשים מבוררים לפעמים מקדים או מאחר, אבל הזמן שאינו שוהה ומתאחר יותר הוא י"ב חודש, והוא המבורר, והרלב"ג פי׳ שהזמן הנוכחי וההוה נקרא בלה"ק עת חיה, להבדילו מן הזמן העבר שכבר חלף ומת, ומהזמן העתיד שעדיין לא בא ולא נולד, ור״ל בשנה הבאה בעת הזאת ממש כעכשיו ולשרה בן:

שוב אשוב. לֹא בִשְּׂרוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו, אֶלָּא בִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אָמַר לוֹ, כְּמוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה, וְהוּא אֵין בְּיָדוֹ לְהַרְבּוֹת, אֶלָּא בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אַף כָּאן בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אָמַר לוֹ כֵּן (בְּ"רַ). אֱלִישָׁע אָמַר לַשּׁוּנַמִּית לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ, אוֹתָן הַמַּלְאָכִים שֶׁבִּשְּׂרוּ אֶת שָׂרָה אָמְרוּ לַמּוֹעֵד אָשׁוּב, אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע אוֹתָם הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם חַיִּים וְקַיָּמִים לְעוֹלָם אָמְרוּ לַמּוֹעֵד אָשׁוּב, אֲבָל אֲנִי בָשָׂר וָדָם שֶׁהַיּוֹם חַי וּמָחָר מֵת – בֵּין חַי וּבֵין מֵת לַמּוֹעֵד הַזֶּה וגו':