וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃
אור המאיר
בפסוק שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. ונראה לפרש בהקדם מה ששמעתי מהמגיד ע"ה שביאר ענין שפי' שר"ה שרי אינו מוליד שרה בה' מוליד והכוונה שר"י בהסתכל האדם על חכמה המרומז באות י' אזי אינו מוליד לאחרים לגלות בחי' החכמה הסתומה שר"ה מי שמסתכל לה' מוצאות הפה להוציא דיבור יכול להיות בחי' הולדה ועיין במ"א שהארכנו בענין זה. וכעת נראה בתוכחת עלי און עם ישראל ההולכים יומם ולילה הכל עבור צרכיותם הגשמי מפרנסה ומלבוש ודירה נאה וכדומה ומעשיהו בהם כמעשה בהמה הרודפת ג"כ למלאות בטנה מתאות הבהמית ואנחנו אומרים בכל יום מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית והכסיל לא יבין את זאת ויתן אל לבו בהתבוננו על מעשיהו הזר א"כ איה איפוא החכמה שברא הבורא ב"ה בעולמו ומאת ה' שכוח לבו לומר מה צד הנאה מגיע לבורא עולם ואדם עליה ברא הכל בשביל קלוסו ושבחו לרוממו ולגדלו ית' בכל עניני פרטי המעשים הנפעלים בעולם וכמו שזכרתי כמה פעמים היות עיקר כוונת הבריאה בכדי שיתפרסם ויתגלה התפשטות אלהותו ית' על כל הנבראים והצומחים והדוממים וזה עבודת איש הישראלי בעוה"ז רוממות אלהותו ואורותיו הבהירים באמצעות סימני החכמה הניכר על הברואים וחז"ל אמרו לא שרה שמה אלא יסכה כי הכל סוכין ביופיה ואפ"ל שכיוונו במאמרם לדבר גדול כי כבר נודע אשר לגודל בהירות מאורות עליונים אין רעיון לב האדם יכול לתפוס כי לית מחשבה תפיסת כלל כ"א באמצעות התלבשות אלה זי"ה במדריגת כולם מרום המעלות עד מדריגה התחתונה בכולם יש התלבשות אלהות ונ"ק הנתפזרו להחיותם והמה אותיות התורה אשר בה הסתכל קוב"ה וברא עלמא ממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל פרטי הנבראים המושכים חיות מאותיות התורה ויוכל המשכיל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעבודת בוראו מכל פרטי המדריגות כולם בהשכיל לב ואמונה שלימה היות אין דבר בעולם לבטלה ח"ו כ"א כולם מודים על פועל החכם שפעל ועשה הכל בחכמה נפלאה ובכולם יש התלבשות אלהות המה אותיות התורה והוא חובת גברא להעלות אל השורש כמבואר כמה פעמים בדברינו ולכן איתא בספר עשרה מאמרות טעם לשבח היות וידוי בנ"א מסורה באלפ"א בית"א כי להיות בריאות העולם עם התורה שכללות התורה היא כ"ב אותיות התורה האל"ף בי"ת ואם אדם חוטא ח"ו מחריב את העולם הנבראת עם אותיות הא"ב ולכן עיקר תיקונו בשב אל קונו לתקן אותן האותיות מאל"ף ועד ת"ו שפגם בהם ולכוונה זאת תיקנו פרטי הוידוים על סדר האל"ף בי"ת להורות את האמור שהעיקר תולה בזה לתקן את אותיות התורה המלובשים בכל המדריגות כולם ולהעלותם למקומם הרמתה ומהות תיקונם ועליותם תולה בהשגת אדם והכרתו חזקה להיות לו לב שומע להבין ולהשכיל איך ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעורר לבו בקרבו לעבודת הבורא ולקנות בעצמו אהבת ויראת הבורא יתברך בשלימות מכל ריבוי דברים הנפעלים בעולם אינו רואה ומסתכל על הפשוט כ"א עיניו אל החכמה הגנוזה לשם כמ"ש כולם בחכמה עשית וממילא מוכרח להיות בחי' חכמה גנוזה בכל העולם ומלואה אל זה משים לבו ונפשו כל הימים איש הירא ובר לבב ותועלתו גדולה למאוד בהיות מעשהו כן כל הימים אשר תפלתו עולה לו כהוגן בלתי מ"ז המעורבים בהבלי עולם כיון שאינו נפרד מדביקות הבורא אפילו בעוסקי בעניני עולם גם שם מסתכל על מפלאי סימני חכמת הבורא באמצעות התלבשות המדריגות ונמצא מאין לו מחשבות זרות בתורתו ותפלתו כמבואר לנו מזה במקומות אחרים מזה הספר. וזהו ב' בחי' שר"ה שר"י כלומר יש שני גווני בני אדם פחותי הערך שאינם חרדים על דברו ית' אינם מסתכלים על פנימיות הדברים הנפעלים בעולם ליתן לב לאיזה כיון ברא ככה פועל החכם בעולמו הכל בשביל קילוסו ורוממותו להשיג עליון מהתחתון אינם נותנים את לבם ונפשם לזה כלל ואפילו בחי' תורתם ותפלתם ג"כ ע"ד זה אין תבונה בהם להשיג ולדעת היות כל עצמה של התורה רושם אלהות להשיג ע"י סיפורי מעשיות הכתובים בה המה רק אורות עליונים בהירים ונפלאים אכן לגודל פחותי ערכם וחסרון ידיעתם אינם מסתכלים כ"א על הפשוט ולא על הפנימיות ואנשים כאלה מכונים בשם שר"ה כלומר מסתכלים על ה' מוצאות הפה ואשר עיני שכל להם לשמוע ולהסתכל על פנימיות הדברים הן דיבור איש לרעהו או בדבורי תורה ותפלה לבבם זה להם לראות משם חכמה הגנוזה כמבואר אנשים אלו אפשר לכנותם בשם שר"י כלומר מסתכלים אל פנימיות הדברים היינו חכמה המכונה באות יו"ד כנודע וע"י התלבשות מדריגות התחתונים יכולים המשכילים להשיג רוממות אלהותו ית'. ואפ"ל לזה כוונו חז"ל לא שר"ה שמה אלא יסכה כוונתם על התפשטות איברי השכינה הנקרא לפעמים רחל ולפעמים שרה כנודע מספרים אלא יסכה שהכל סוכין ביפיה כלומר אלולי שנתלבשו ונתגשמו אורות הבהירים באמצעות איברי השכינה כ"י השוכנות במדריגות כולם מרום המעלות עד מדריגות התחתונים והנמוכים. מדות מלכותו בכל משלה ואלולי זאת אין רעיון יוכל לתפוס ולהשיג עוצם בהירותו ויכולתו כ"א באמצעות הנ"ל ולזה רמזו בדבריהם שהכל סוכין ביפיה כלו' ע"י בחי' יופי השכינה המשיגין בגשמיות משימין לב להבין יופי העליון הרוחני מן הגשמי ולזאת מגעתם ותשוקתם של צדיקים השלמים והיראים כל ימיהם אינם משימים לב להבין בתורה ותפלה ואפילו בשומעם ספורים מהמון עם כ"א להסתכל על סימני החכמה הגנוזה לשם לחבר חכמה תתאה לחכמה עילאה ולא להסתכל על ה' מוצאות הפה כפשוט כ"א על פנימיות הדיבורים ולכן נקרא בחי' שרי ביו"ד להורות האמור ועתה נחזור לביאור ויאמר שוב אשוב וכו' ושרה שומעת פתח האהל בכאן בא התורה להוכיח על פניהם של פחותי הערך שאין להם התפשטות הדעת ותבונה אין בהם לדאג לבם בקרבם אשר מעשיהם זר ובהמה המה להם כיון שאין להם לב שומע ועינים להם ולא יראו פנימיות דברים הנפעלים בעולם וגם תורתם ותפלתם תועבה בתערובות מ"ז כיון שלא נתנו עצות לנפשם בעוסקם בחיצונית דברים הכרחים שבלתי אפשרי זולתם לעשות בתחתון לרמוז בעליון שלא להסתכל על ה' מוצאות כ"א בחכמה הפנימית הרומז להם לעבודת בוראם ולהיות שאינם נשמרים מכל זה נתמלאים עם מלא קומתם במחשבות חיצונים והבלי עולם ואלו הם המ"ז הבאים לאדם באמצע תורה ותפלה וזה הגורמת שאין להם לב להבין פנימיות התורה כ"א מסתכלים על ה' מוצאות שבה היינו סיפורי מעשיות הכתובים בתורה. מול זה בא הרמז בתורה ושרה שומעת פתח האהל ירצה אנשים פחותי הערך המכונים בשם שר"ה שאינם מסתכלים כ"א על ה' מוצאות הפשוטים כמדובר זה הגורמת 'שומעת 'פתח 'האהל ר"ת שפ"ה כל ענינם בתורה ותפלה אינם כ"א מן השפה ולחוץ כאשר איתא תורתו של דואג היה מן השפה ולחוץ ולפחותי ערכם עינים להם ולא יראו והוא אחריו ואיתא בזוהר כמה פעמים מלת הוא מורה עלמא דאתכסיא כלומר הגם שנדמה שפ"ה של סיפורי מעשיות הכתובים בתורה המה דבורים נגליים ופשוטים ומורה התורה דרך הנכונה ידוע תדע והיא אחריו עדיין יש בסיפורים הנגליים ופשוטים דברים נסתרים ונעלמים מעיני כל חי אשרי מי שזוכה להבינם אחרי השתדלות רב והאל ברחמיו הגדולים יורינו לראות נפלאות מתורתו אמן: