וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃
חידושי הרי"מ
וד' אמר המכסה אני מאברהם כו' ואברהם כו' כי ידעתיו כו' יצוה בניו כו' פרש"י ז"ל דחוק כי למען משמע טרם שידעתיו כדי שעי"ז יעשה כך ולרש"י הטעם על הידיעה שהוא בשכר שיצוה כו' ונראה דהנה כל העולם נברא בשביל אברהם כמ"ש בהבראם באברהם כו' ונברכו בך כל גויי הארץ שהיא הברכה שע"י נברכו כל הנבראים. ולמנהיג הדור נותנים דעה גדולה ובינה יתירה שיוכל להנהיגם שהוא הכולל שבדור. וזה הפי' כי ידעתיו היינו שנותנים לו ידיעה שהוא מלשון וידע אדם כו' חוה שהוא התדבקות אליו ית' כדי שיצווה היינו שיהא בו כת לצוות בניו וב"ב אחריו כו' וכיון שהוא הכולל שבעולם א"כ כאן שרצה השי"ת להפוך סדום א"כ הי' צריך להודיע לאברהם שיסלק מעצמו הדביקות שיש להם בו אף שעיקר עבודתו הי' בשביל בניו וב"ב עכ"ז הי' לכל העולם דביקות בו מאחר שע"י נבראו:
זרע קודש
וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה הי' לו לומר אשר אעשה ועושה הוא לשון הוו' רק כי האמת כן הוא שבכל מעשי יתב"ש חפץ חסד היא ומגלה הדבר לאברהם כדי שימליץ טוב על הצדיקים כמ"ש חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע כי כל מעשי ותפילת אברהם הי' נצחיות כמש"ה ואברהם עודנו עומד לפני ה' ולא עודנו הי' עומד רק שעדיין אברהם עומד ומתפלל לפני ה' על בניו וכן מצינו שדרשו ז"ל ע"פ והוא יושב פתח האוהל כחום היום שעודנו עומד על פתחו של גיהנם ואינו מניח למי שהוא מהול לכנס שם למדנו שכל מעשי אברהם הי' נצחיות כנ"ל שאברהם הי' מדת החסד והחסד הגדול הוא שיהי' נגלה החסד ולא יהי' מכוסה ויהי' התפשטות החסדים וז"ש המכסה אני מאברהם פי' וכי אברהם מדת החסד יהי' בבחי' כיסוי לא יהי' כן רק יהי' חסדים מגולים ומתפשטין וכן מצינו שהי' אז בתפילת אברהם התפשטות החסד מאוד כי אברהם לא ביקש העיקר רק על הצדיקים כי אמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע ויתב"ש אמר ונשאתי לכל המקום בעבורם כי הי' התגלות החסדים המגולים כנ"ל וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה במדרש זשה"כ נאום ה' לאדוני שב לימיני שלא עשה הקב"ה עד שנטל עצה מאברהם כו' ד"א התורה היתה בימינו של הקב"ה ובא אברהם ועשה אותה עקב שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי לכן אמר יתב"ש אברהם במקומה של תורה כו' הפי' הוא כי כתוב בספרים שיתב"ש נוטל עצה בכל עת כביכול ממדת החסד בחי' ימין וכשמדה"ד מקטרגת מדת החסד מלמדת זכות אמת שזה האדם חטא למשל שחטא ביד ורצה מדה"ד לענוש היד מדה כו' ואומרת מדה"ר הלא כשתענוש היד כל האברים ירגישו ומה חטא האבר האחר ועד"ז בכל האברים וע"ד שלמד אברהם זכות חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע כו' וז"ש שנטל יתב"ש עצה מאברהם הוא מדת החסד כי ית"ש חפץ חסד הוא שימליץ זכות כנ"ל והנה אני נקראת מדת מלכות שאמר ית"ש ראו עתה כי אני אני הוא ומגלה כבוד מלכותו כביכול כמלך שאמר אראה מה אני ומלכותי ונמצא שזה גבורה אבל באמת הוא חסד גדול כי כשמגלה כבוד מלכותו מטיב לעמו ישראל ובזה מגלה כבוד מלכותו שאין אדם בעולם בלעדיו ית"ש כיון שאין מוחה בידו מלהטיב לעמו וז"ש שמיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו ית"ש אדון עד שבא אברהם כו' למען אברהם שקראך אדון כנ"ל שאדנותו ית"ש מתגלה הכל ע"י החסד הגדול שעושה ית"ש וז"ש בפ' אני אני היא כי אני מחצתי ואני ארפא שגם במדת אני שרומזת גבורה גם זה חסד להטיב בכל מיני טיבות כי כל מיני טובות נכללים בשם רפואה ויש ראי' לזו ופרשה זו באמרו ז"ל שרפא"ל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט אף שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות ומוכרחים לומר שההצלה מרע נכללת בשם רפואה וכן בכל הדברים כשניצל אדם מפגע רע הן מחולי שלא בא עליו הן משאר דברים רעים ח"ו נקראים בשם רפואה ונכלל הכל במדת אני ארפא וז"ש נאום ה' לאדוני שב לימיני שעי"ז מתגלה שם אדני שמורה על אדון ית' וזה בא מימין חסד וז"ש שב לימיני ולכן החכמה גי' ב"פ אני עה"א וה"כ לרמוז שע"י שנוטל ית' עצה כביכול ממדת החסד עי"ז מתגלה בחי' מלכותו ית"ש ואומר ית"ש ראו כי אני אני הוא כו' אני מחצתי ואני ארפא גם ב"פ אני עה"א גי' קכ"ח נגד ד' מלואי השמות הוי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גי' רל"ב והמילואים לעצמן גי' קכ"ח ובהם כל הטובות כנ"ל שבמדת אני ג"כ החסד וכן ב"פ אני עה"א וכולל א' גי' קכ"ט נגד יחוד הד' שמות שהם אהי' אהו"ה גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ויחודו עם שם אהי' שאמר ית"ש קודם הבריאה אברא העולם להיות ניכר טובתי להטיב לנבראי' ולזה ברא הבריאה וחתם בטוב וברא הבריות בכל הבחי' למען הטוב שיתגלה ובזה נתעוררו השמות אהי' אהו"ה ובא כל הבריות לבחי' הוי' ומשפיע טובו לכל הבחי' ובזה מתגלה כבוד מלכותו ית"ש ע"י שמגלה טובו ולכן "אל "ישוב "דך "נכלם ר"ת אדני להורות ע"ז שאדנותו יתב"ש מתגלה ע"י שמטיב ומשפיע שאל ישוב דך נכלם נמצא נתייחדו בזה הד' שמות אהי' אהוה והשם הוי' ואדני ולכן אברהם מדת החסד בא לו יתב"ש שם זה של אדני שר"ת אל ישוב דך נכלם שתתפשט מדת החסד בעולם ויוכר אדנותו כנ"ל וז"ש המדרש המכסה אני מאברהם אשר אני עושה שבפסוק זה ב"פ אני אף שהי' יכול לכתוב המכסה מאברהם רק שבא לרמוז למה שב"פ אני מרמזים המכסה גי' ב"פ אני כנ"ל ולכן אמר ע"ז המדרש הה"ד נאום ה' לאדוני שב לימיני כו' שבשם אדני שמורה על דין ובאמת הכל חסד שע"י החסד מתגלה אדנותו ובזה החסד שעושה לנו עושה נקמה בשונאינו וז"ש לאדוני שב לימיני שאף באדנותו הוא בחי' ימין הוא חסד וז"ש המדרש שלא עשה הקב"ה דבר עד שנטל עצה מאברהם דא החסד דא התורה היתה בימינו של הקב"ה גם בתורה מצינו ב' בחי' הנ"ל של אני מחצתי ואני ארפא כי התורה בימינו של הקב"ה דכתיב מימינו אש דת למו ועכ"ז בה בחי' גבורה דכתיב ה' עוז לעמו יתן ולכן ישב אברהם במקומ' שג"כ מדתו הי' כך שע"י "שאל "ישוב "דך "נכלם ר"ת אדני שיתגלה גבורתו עד כי גבר עלינו חסדו שהחסדים מתגברים עלינו.
חתם סופר
המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה, לא אאריך בדוקדוקי' בפרשה הלז, ואומר כי אאע"ה הגם כי עיקר זכותו הרב למען יצוה את ביתו ואת בניו אחריו ושמרו דרך ה' והעמיד עדרי' עדרי' יודעי ועובדי ה' אך לעומת זה חטא כשהחזיר למלך סדום הנפשות והעמיד עדרי' עדרי' רעי' וחטאי' לה' מאוד וע"כ הי' מדה"ד מתוח עליו וא"ל הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך וע"ז השיב לו מה תתן לי פי' אם יהי' לו זרע יוצאי חלצי עובדי ה' הי' זכות רב על החטא כי עבדי ה' הם יוצאי לחציו באמת משא"כ אנשי סדום אבל השתא שהוא ערירי ורק בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ולעומת זה גם בסדום יש עע"ז כיוצא באלו בעובדי ה' א"כ מה תתן לי וע"ז הבטיחו ה' לא יירשך זה והנה עתה כשנתמלא סאתה של סדום היה זה טובה לאברהם שיאבדו מן העולם וישארו לו זכיותיו בשלימות גמור וע"כ אמר הקב"ה המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה לו טובה גדולה ע"ד הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו ואמר כי ידעתיו וגו', למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו אחריו, ואנשי סדום מתנגדים לזכות הלזה ע"כ אודיע לו כי הגיע זמנם לאבוד מהעולם והנה אאע"ה ידע חסדי ה' ורחמיו על כל מעשיו אם ימצא אפי' עשרה צדיקים ינצלו כולם בזכות הצדיקים אך הכא חשש אאע"ה שמא לטובתו וזכותו לא יוכלו הצדיקי' ההמה להגן כי יאמרו נא למעלה איך יגינו אלה על הרשעים למעט זכותו של אאע"ה נמצא ע"י אברהם לא יגינו, ואפשר ימותו גם הצדיקים ע"י רובם ויהי' חילול ה' בעולם כי יאמרו השופט כל הארץ לא יעשה משפט, והם לא ידעו כי נעשה זה במשקל ובמשפט ע"ז זכות אברהם נמצא יתחלל ה' ח"ו, ע"כ ניגש אברהם להתפלל בכח חלילה לך לעשות זה לטובת אברהם, ואלף כיוצא בו, ושם שמים לא יתחלל, ובזה נתיישבו כמה קושי' בפ', ולבסוף אמר לו הקב"ה כי לא הי' בסדום עשה טוב כי כל העם מקצה נסבו על הבית רק לוט וביתו ולא הגיעו לעשרה ואפ"ה הראה הקב"ה לכל העולם כי זה הצדיק הנמלט מסדום אחרי ראותם מה הגיע לסדום שוב נכשל בבנותיו, ואפ"ה ניצל, מזה יובן עד היכן הגיע רשעת האובדים אם זה הי' צדיקי' של אלו והיה מעשה לוט ובנותיו קידוש שם שמים: