בראשית כד:טו מפרשים: קדושת לוי, אלשיך, ברכת אשר ורמב"ן

והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל (בראשית כד, יד). השפעות של אברהם אבינו עליו השלום ילדה לבתואל הוא היה הגורם אבל לא בתואל ולכן נקד מלת ילדה בקיבוץ שמשמעה שממקום אחר בא הולדת רבקה ולא על ידי גרמת בתואל. ובשביל זה נתן לה המתנות קודם ששאל אותה בת מי את, מפני שראה שיש בה מדת החסד בוודאי היא משורשו של אברהם אבינו עליו השלום. וזה כוונת רש"י ז"ל במליצות לשונו וזה לשונו לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם אבינו עליו השלום עד כאן לשונו. פירוש שראה בה מדת החסד בטוח היה שזה באה על ידי השפעות של אברהם אבינו עליו השלום שהשפיע על כל העולמות חסדים והבן:

ויהי הוא וגו'. הנה מלת ויהי ומלת הוא מיותרת:

אמנם הנה בב"ר (שם פ' ס') אמר רשב"י ג' נענו במענה פיהם. אליעזר ומשה ושלמה משה שנא' ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה וגו'. ושלמה שנא' ויהי ככלות שלמה להתפלל ואש אלהים ירדה מן השמים. והנה או' מנין יהיה לשלול את יהושע שנא' אז ידבר יהושע וגו'. ע"כ אמר ג' למעט את יהושע תהיה בשב ואל תעשה. וכוונת הענין כי לא נענו אחר יום או יומים כ"א מיד אחר דבורם. והנה באליעזר מצאנו ראינו בזה יתר שאת שלא בלבד לא נתאחר הדבר זמן מה כ"א גם לא נתאחר עד כלותו לדבר כ"א טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. שלא יוצאת מעולם עד הוציאה אז ית'. וזה יאמר ויהי הוא. לומר הויה מיוחדת לו מבזולתו הנענים במענה פיהם כי הוא היה טרם כלה לדבר והאחרים אחר כלותם לדבר. וז"א ויהי הוא כלו' כי הוא נשתנה מהזולת. והנה מן התימה ישתנה כ"כ לטובה. בהיותו הוא אחד מאשר שאלו שלא כהוגן. כמאמרם ז"ל במס' תעניות (דף ד') א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן ג' שאלו שלא כהוגן. לב' השיבו כהוגן לא' השיבו שלא כהוגן. ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי. אליעזר דכתיב והיה הנערה אשר אומר אליה וגו' יכול אפי' חגרת אפי' סומא נזדמנה לו רבקה. שאול דכתיב והי' האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתי וגו'. יכול אפי' עבד אפי' ממזר נזדמן לו דוד. יפתח דכתיב והי' היוצא אשר יצא מדלתי ביתו וגו'. ולבא אל הענין נשית לב על שתי' וג' הערות הראויות. (א) מנינא ל"ל. (ב) כי שאול ויפתח נדרו נדר ולא שאלו מה' דבר. (ג) כי אליעזר לא שאל שלא כהוגן. כי חגרת או סומא הלא יראנה ויביט ויבדוק ואם צולעת על ירכה או ממשמשת בצהרים לא יאמר לה השקיני נא וגם על רז"ל יפלא למה הזכיר מי שלא השיבו לו כהוגן. ועוד אומר יכול אפי' דבר טמא. כי הלא בכלל אשר הוא שלא כהוגן היא בתו. ואיך יאמר יכול אפי' דבר טמא נזדמנה לו בתו. כאלו הזדמנות הבת הוא תיקון הדבר. טמא והרי הוא כמוהו: