בראשית כד:כט מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), פני דוד, פענח רזא ורש"י

ולרבקה אח ושמו לבן וגו'. יובן בס"ד דרך רמז ולרבקה היא הנפש אח ושמו לבן הוא היצ"הר שהוא ערמן ומעשהו כמעשה לבן שנאמר בו ארמי אובד אבי והוא לפתח חטאת רובץ ולכן קראו אח גם קראו אח שהוא מקודם בא בתורת אחוה ועושה עצמו כאלו הוא חס על האדם כדרך האח המרחם על אחיו ואז הוא נותן לו עצות נכזבות הנראים טובים לעינים. וירץ לבן אל האיש הוא הגוף החוצה ר"ל שהריצו והוציאו החוצה כלומר חוץ מן השורה וסייג חכמים וכל זה מסיבת אל העין שמראה לו לפי ראות עיניו כי עצתו היא טובה וכמ"ש רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ וכי תאוה הוא לעינים כי תאות החטא הוא לעינים ולא לאחר זמן ולכן א"ל היצ"הר לאדם איך תוכל להניח הנראה לעין בעד אשר לא תראינה עיניך כי הלא נגד עיניך נכון בידך נופת צופים אכול ושתה והתענג ביום טובה ואל אשר יהיה אחרי מותך אל תשית לבך ואין לך רק מה שבעיניך תביט וכאשר האריך הרחיב עוד בזה רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל בפירוש משלי ע"ש. ולז"א וירץ לבן אל האיש החוצה שהוציאו חוץ מן הכלל וסייג חכמים אל העין בשביל ראות העין שלו שמראה לו דבר שהוא תאוה לעינים שהיצ"הר פורע לאלתר דבר הנראה לעין:

פירש"י נתן עיניו בממון. אפשר דרך צחות שראה שתיבת ממון מולידה עוד ממון כי ממון במילוי הוא מם מם וו נון והרי כי ממון מוליד ממון אחר וכמו שאמר הרב כלי יקר בסדר היום וזהו נתן עיניו בתיבת ממון וראה כי ממון יוליד ממון ולכן אף שהיה עשיר רץ בעבור הממון וירץ לבן החוצה לממון כי תיבת א"ל העין גימט' לממון. ודרך צחות אפשר פ' קהלת סי' ד' גם עינ"ו לא תשבע עושר כי עינו גימט' ממון לכן לא תשבע וז"ש נתן עיניו בממון כי עינ"ו גימטריה ממון ועינו כפול הוא ממון כפול כי יש לו שתי עינים וכל עינ"ו גימט' ממון:

וירץ. לְמָה רָץ וְעַל מָה רָץ? ויהי כראות את הנזם, אָמַר עָשִׁיר הוּא זֶה, וְנָתָן עֵינָיו בַּמָּמוֹן: