בראשית כד:סד מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י, דברי דוד ואלשיך

[לד] (ובב"ר פ' ס) ותפול אתרכינת, כמה דאת אמר, "כי יפול לא יוטל" (תה' לז כד) וכן ת"א "ואתרכינת" וכן פי' רש"י ז"ל, וכולם מורים על ההטייה שהטתה עצמה לארץ ולא הגיע עד הקרקע, והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואין דעת אונקלס שהשמיטה עצמה מן הגמל לארץ, שא"כ היא נופלת מעל הגמל ממש, וכל לשון הרכנה הטיה לצד אחד בלבד, ועיין ברא"ם מה שכתב ע"ז, והרשב"ם פי' לצניעות, לפי ההיתה רוכבת כמו איש משום ביעתותא דגמלא, והרד"ק פי' שהשמיטה עצמה מעל הגמל ונפלה לארץ, ולקחה צעיפה וכסתה בו פניה, ואח"כ עמדה והרלב"ג פי' שירדה לארץ מעל הגמל בראותה יצחק, כי אמר לה העבד שהוא יצחק, ולקחה הצעיף ותתכס פניה לרוב צניעתה, והר"ש ן' מלך פי' הטעם מעל הגמל, כמו כי "גדול מעל שמים חסדך" (תה' קח ה) והרצון כי מעל הגמל אשר היא רוכבת עליו הטתה עצמה לצד אחד, להסב פניה דרך צניעות, והוא דעת הרמב"ן והרדי"א, ורע"ס פי' הכניעה ראשה בהיותה על הגמל לכבוד יצחק כמו "ויפול מעל המרכבה לקראתו" דנעמן (מ"ב ה כא):

[לה] וכתב ע"ז הרמב"ן ז"ל "ור"א פי' הפסוק האחרון מוקדם, כי ותאמר אל העבד וכבר אמרה אל העבד, ורבים בתורה כן על דעתו, ובאמת שימצאו מהם, אבל בכאן איננו נכון שיצטרך לערב שתי המקראות עיי"ש, וכן כתב הרדי"א:

ותרא את יצחק. רָאֲתָה אוֹתוֹ הָדוּר וְתוֹהָא מִפָּנָיו (בראשית רבה):