וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
מדרש לקח טוב
ותאמר אל יעקב הבה לי בנים. בקש עלי רחמים. כשם שביקש אביך בעד רבקה. דכתיב ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו (בראשית כה כא).
אוהב ישראל
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו גו'. הנה ידוע כשיבוא לאדם איזה צרה או יסורין ח"ו. אז ישכיל ויבין בדעתו שבודאי יש צער גדול להשכינה הק' כביכול. כי בכל צרתם לו צר כביכול. לכן כשהאדם ישר נותן אל לבו להתפלל להש"י על איזה דבר. צריך להיות עיקר כוונתו ורצונו בתפלתו עבור שיתמלא החסרון שיש בהשכינה מזה כביכול. ע"ד קלני מראשי כו' וכשיתוקן שם הפגם והחסרון אז ממילא יתוקן ג"כ חסרונו וְיִגָאֵל מצרתו. וכן עשה יצחק אע"ה שהי' כל מגמתו ורצונו וכוונתו רק למלאות החסרון בהשכינה הק' כביכול. וזהו ויעתר יצחק לה'. לנכח אשתו. היינו עבור השכינה שהיא לנכח אשתו. כי עקרה היא דייקא. ואז ממילא נפקדה ג"כ רבקה אשתו. והבן:
בן איש חי
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו דקדוק של תיבת לנכח ידוע וכבר נרגשו בזה חז"ל בגמרא ונ"ל בס"ד דרמז הכתוב כאן ב' זכיות של אברהם אע"ה אשר בקש יצחק אע"ה עתה להיות לו מהם עזר בתפילתו על הריון אשתו ששתי זכיות אלו רמוזים בשם רבקה והם האחד זכות הבקר אשר רץ אברהם לעשותו לכבוד האורחים דכתיב ואל בן הבקר רץ אברהם וארז"ל מצוה שמרה הקב"ה לזרעו והב' זריזותו בבוקר לקיים מצות העקידה דכתיב וישכם אברהם בבקר וארז"ל בעבור מצוה זו ניצולו זרע ישראל מבלעם ושני זכיות אלו רמוזים בשם רבקה כי רבקה בהפוך אתוון הוא הבקר גם רבקה אותיות הבקר וז"ש ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ר"ל ע"י זכיות שהם לנכח שם אשתו או יובן בס"ד לנכח אשתו ע"פ מ"ש רחב"ד אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא חי כן יצחק כשבא להתפלל היה דבור התפלה הזאת שגור בפיו וזה נרמז באותיות שהם לפני אותיות רבקה כי לפני רי"ש יש שי"ן ולפני בי"ת יש גימ"ל ולפני ה"א יש וא"ו ולפני קו"ף יש רי"ש הרי אותיות שגו"ר וז"ש לפני אשתו כי העתר שלו היה שגור בפיו: