וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃
זרע קודש
ויאמר יצחק כו' וצודה לי צידה. ויש לדקדק על הכפל וי"ל ע"ד שכתבתי במ"א על מ"ש מזון וצידה השביע לנפשינו שע"י החיות שבתוך המאכל הנ"ק שהם כמו במאסר נצודים במזון ההוא נתוסף חיות לנפשו וז"ש וצודה לי צידה שיצוד לי מזון ואוכל כזה שנ"ק וחיות אלקי ניצוד כביכול בתוכו כדי להעלותו לשורשו וז"ש ועש"ה "לי" "מטעמי"ם "כאש"ר "אהבתי ר"ת מאכל וס"ת המיר כי כל הדברים שבעולם יש להם חיות מאתו י"ת ע"י השפעתו להם ע"י מרכבה עליונה למשל כל הבהמות מקבלים החיות ע"י שור שבמרכבה משם מקבלים חיותם ועד"ז בעופות מנשר שבמרכבה וכדומה וכשאדם אוכל את המאכל צריך לכווין להעלות את החיות מהמאכל לשורשו להמרכבה ולקבל מהם קדושה ושפע עליון להמשיך שפע וחיות לכל העולמות וא"כ החי' שמחליף וממיר האוכל ההוא וז"ש וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ואמרו ז"ל במדרש יכול בשור של מעל' ת"ל אוכל עשב כנ"ל שצריך להמיר משור עליון שבמרכבה רק שהם לא עשו כן כמ"ש חז"ל כנ"ל ויצחק הי' רומז בר"ת וס"ת באוכל המיר שיחליף וימיר כנ"ל.
מלבי"ם
ויאמר וגו' מה זה מהרת. שכבר כתבתי שיצחק צוה לו שיצא השדה דוקא, ושיקח עמו כל כליו כדי שיהיה לו טורח גדול במצוה זו, שבזה יוכן אל הברכה, וכאשר ראה ששב תיכף, הבין שלא יצא לדרך רחוק, עז"א מה זה מהרת למצא, הלא צויתיך שלא תמהר רק תלך למקום רחוק. ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אני באמת לא חשבתי לצוד במקום קרוב, רק ה' הקרה לפני ציד, במקום שאין דרך שיהיה שם ציד חיה או עוף, ועז"א הקרה שבא דרך מקרה, וגם הקרהו לפני, שהצידה באה לפני כרומז אלי שהוא המוכן לזה מאת ה', וזה ודאי בזכותך, שעז"א ה' אלהיך עד שראיתי כי מאת ה' הוא: