וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃
פרי צדיק
ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני וגו'. ובמ"ר מהרת למצוא את הברכה בני אביך נתברך בן ע"ה שנים ואתה בן ס"ג שנים. ויש להבין שהרי בעצמו אמר לעשות המטעמים בעבור תברכך נפשי. אך המכוון שיצחק אמר שמזה שהזמין לו השי"ת כ"כ במהרה לצוד ציד מזה נראה שהוא רצון השי"ת והיה לו סייעתא דשמיא. וע"ז השיבו יעקב שלא בזכותו כדי שימהר לקבל הברכות רק בזכותך. וז"ש כי הקרה ה' אלהיך לפני וכמ"ש במ"ר אם לקרבנך המציא לך הקב"ה כו' למאכלך עאכ"ו. והיינו שמאכלך חביב לפני השי"ת יותר מאכילת מזבח וכמו שאמרנו. ואף שבגמ' אמרו כל המארח ת"ח כו' מעה"כ כאלו מקריב תמידין ובכ"מ כ' הדמיון מורה שהוא קטן ממנו כמ"ש (תענית ז.) יותר כו' שנ' יערוף כמטר מי נתלה במי הו"א קטן נתלה בגדול ואיך קאמר כאן ק"ו למאכלו שמאכלו חשוב מקרבן. אך שניהם אמת שמצד האדם המקריב הוה המהנה ת"ח כמקריב תמידין דמקריב קרבן לה' גדול הימנו. אבל אצל השי"ת מעולה אכילת ת"ח יותר מאכילת מזבח וחשוב אכילת ת"ח אצל השי"ת יותר. וכמו שמצינו (מד"ת פ' זו) שחס הקב"ה על כבודו של צדיק יותר מכבודו כו' עומד ומקטיר לע"ז ולא יבשה ידו וכיון שפשט אותה כנגד הנביא יבשה ע"ש. וכן חשוב יותר אכילת יצחק מאכילת מזבח וז"ש למאכלך עאכו"כ. ובזוה"ק (קלה ב) במה"נ כ' ענין סעודת צדיקים לע"ל. והטעם שסעודת יצחק הי' מעין סעודת צדיקים לע"ל וכמש"נ ואוכל מכל ובמ"ר מכל טוב שהוא מתוקן לע"ל. וכמ"ש בגמ' שהטעימן מעין עוה"ב וכמו שאמרנו שאכילת יצחק אע"ה היה מעולה מקרבנות. וא' בזוה"ק יין המשומר בענביו אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לע"ל כו'. וכן כ' ויבא לו יין וישת ולא מצינו שצוה יצחק לעשו רק לעשות מטעמים ולמה הביא לו יעקב אבינו יין. ועל כרחן שידע יעקב שבסעודת יצחק היה יין שהוא מסטרא דגבורה כמ"ש בזוה"ק (ח"ג לט א) וכן נר' ממ"ש במ"ר כי ציד בפיו וכסא טבא לפומי' שנראה שבכל סעודותיו הי' יין. אך בזוה"ק פ' אמור (ק א) אי' ויבא לו יין דא יין דמנטרא יין דהוא חדו דלבא רזא דעלמא דאתי כו'. והיינו שהיין של יצחק הי' מענין יין המשומר בענביו שהוא יינא דאורייתא דבע"פ אור הגנוז לע"ל לצדיקים וזה שהביא לו יע"א בסעודה זו. וכ"כ בזוה"ק בפ' זו (קמב ב) רמז לו מההוא יין דכל חדו אשתכח בי' כו' דבעי חדוה כו'. שבאמת יצחק אע"ה הי' מקור השמחה כמ"ש במה"נ וז"ש במ"ר ואוכל מכל מכל טוב שהוא מתוקן לע"ל. והיינו שאז זכה יצחק לטעום מעין עוה"ב כמ"ש בגמ' וזכה לסעודת הצדיקים לע"ל וליין המשומר. שמורה הכל על סודות והשגות גבוהות שישיגו לעוה"ב וכמ"ש בזוה"ק. והי' אכילתו כקרבנות ממש וחשוב יותר אצל השי"ת מאכילת מזבח: