בראשית כח:י מפרשים: אוהב ישראל, בעלי ברית אברם, בית הלוי ובן איש חי

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. עד סוף הפרשה. חנוכה הוא לשון חינוך שמחנכין איזה דבר כמו שמצינו בחינוך הבגדים של הכהנים בעבודתן. שנ' למלא בם את ידם לכהן לי גו'. דכל דבר שנעשה ונתייחד להשראת קדושה עליונה צריכים מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהא מקום להקדושה הבאה אח"כ לשרות על הדבר ההוא. וזהו נק' חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהא כלי מוכשר לקבל טהרה והשראת הקדושה אח"כ בעת שיגדל:

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך וגו׳. ראוי לשום לב ראשונה אומרו ויצא וילך כבר נכפל זה במה שקדם. עוד אומרו ויפגע במקום ומהו זה המקום שלא נזכר שמו ומה שדרשו רז״ל על הר המוריה הוא דרך דרש. עוד אומרו וילן שם כי בא השמש היל״ל ויבא השמש וילן שם. עוד אומרו ויקח מאבני המקום וגו׳ מה הכוונה בסיפור אלו הדברים שאינו כפי הענין. עוד אומרו וישכב במקום ההוא היל״ל וישכב שם. עוד אומרו ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו׳. מה זה הסולם ומה ענינו בזה המקום. עוד אומרו והנה ה׳ נצב עליו על מי על יעקב או על הסולם. עוד אומרו אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו׳. מן הראוי לומר אני ה׳ אלהי אברהם ואלהי יצחק אביך או היל״ל אבותיך למה יחסו אל אברהם ולא אל יצחק. עוד אומרו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך מהו זה היעוד כאן אם ליתן לו הארץ ולזרעו כבר נתנה הרבה פעמים לאברהם כאומרו שא נא עיניך וגו׳. ובהרבה מקומות יעוד לאברהם על זה ומה נתן לו כאן. עוד אומרו והיה זרעך כעפר הארץ למה נמשל זרעו לעפר יותר טוב לדמותם לכוכבים כנז׳ באברהם. עוד אומרו ופרצת ימה וגו׳ אחר שאמרת שירבה זרעו כנז׳. פשיטא שיפרוץ לרוב. עוד אומרו ונברכו בך כל וגו׳. מה הכוונה בזה די מה שנזכר כבר. ועוד הערות רבות אין להאריך לזכרם כולם יתיישבו כפי דרכנו בס״ד. אמנם אפשר לומר לפי שיעקב ע״ה בראותו שהוכרח עכ״פ לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ. כאומרו קום ברח לך וגו׳ היה קשה עליו יציאתו לחו״ל לפי שידע קדושתה. ולזה כאשר הגיע עד הגבול המבדיל בין הארץ וחו״ל. אז בער כי יותר חשק א״י ולא יכול להתאפק לצאת ממנה. וז״ש ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳. אין הכוונה לומר לנו שיצא שזה כבר נודע במה שקדם. אמנם הכוונה לומר שכאשר יצא יעקב מבאר שבע כדי לילך לחרן שהוא חו״ל ויפגע במקום וגו׳. ירצה באומרו ויפגע כמו אל תפגע בי מלשון פיוס על דרך אומרו. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו כמו שעשה אותו הקדוש שספרו בגמרא (כתובות קי״ב) דהוה מנשק כיפי דעכו מרוב החיבה לאהבת א״י בלבו וראוי לדעת למה לא היה מנשק אלא כיפי דעכו ולא זולת. אמנם הענין כנז׳ לפי שכאשר יהיה האדם בתחום א״י הוא מתנחם מעט. אמנם כאשר יהיה על התחום בעצמו שהוא עכו שהוא הגבול אשר בין א״י לחו״ל אז תתלהב אש אהבת א״י בלבו ומרוב אהבתה היה מנשק ומחבב העפר והאבנים של א״י כמו האדם המפייס את חבירו ומנשקו כאשר מתפרד ממנו ומניחו והולך לו שמפייסו לומר שאין הכוונה שעזבו בעבור שנאתו אותו ח״ו. אלא בעבור שהוא מוכרח לו ההליכה מצד ענין אחר לזה מראה לו האהבה ומנשקו ומפייסו בעת הפרידה כי אז מתעוררת האהבה יותר. כן הקדושים כאשר יוכרחו לצאת מא״י על הגבול בעת צאתם תבער בלבם אהבתה וינשקו העפר והאבנים. להראות חיבתה בלבם לומר שלא יצאו ממנה בעבור שנאתה כי אם מצד הכרח הכריחם. וז״ש שכאשר יצא יעקב מבאר שבע כדי לילך לחרן שהיא ח״ל אז עלתה בלבו וגברה אהבת א״י. ולזה ויפגע. ופייס ונשק במקום שהוא הגבול שבין א״י לח״ל. ונקרא מקום לפי שגדר המקום כמו שגדרוהו החכמים. הוא מקיף שוה נבדל כלומר שהאויר המקיף המתקומם מכל סביביו הוא יקרא מקום. כמו הספל למים שהספל הוא מקום המים שהוא מקיף לו מבחוץ והוא שוה לו כשיעור מדתו והוא נבדל ממנו שאינו מעצמותו. וכן הגבול המקיף לא״י מבחוץ שהוא מבדיל בינה ובין ח״ל יקרא מקום. ולזאת הסיבה נקרא האל ית׳ מקום כאומרו ברוך המקום לפי שכבודו ית׳ מקיף העולם מבחוץ ומעמידו וז״ש ויפגע במקום שהיה מנשק ומפייס הגבול של א״י ומרוב אהבתו אותה היה כ״כ הפיוס לא שעה ולא שתים אלא היה כ״כ מנשק ומתבודד עד שלא ידע אימתי עבר הזמן עד שהוכרח ללון שם. והטעם לפי שבא השמש והוא עודנו מנשק ומפייס. וז״א וילן שם כי בא השמש. ולא אמר ויבא השמש וילן שם. לומר שלא היה בדעתו ללון שם. אמנם לן שם בעבור שבא השמש והוא עודנו מפייס כנז׳. ומרוב פייסו ואהבתו את הא״י ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו במקום הכסתות שהיו לו וישכב במקום ההוא כלומר על הארץ במקום הכרים. והכוונה שכ״כ היה מחבבה עד שהיתה לו הארץ ואבניה במקום כרים וכסתות. והיה לו נחת רוח בהם ושכב כאלו היה על מצעות בגדי משי ורקמה. ואפשר ג״כ אומרו וישכב במקום ההוא לומר שהענין שמי שהוא מצטער במטה ואין לו נחת רוח בה לא יוכל לישון במקום אחד. אמנם יהיה מתהפך ממקום למקום. ולז״א וישכב במקום ההוא. ר״ל שכ״כ היה לו נחת רוח בזאת המטה החשובה והחביבה עד וישכב במקום ההוא ולא נתהפך מצד אל צד אלא במקום ההוא שכב וערבה לו שנתו וכראות האל ית׳ כ״כ אהבתו בא״י גלה לו סוד מעלת א״י. וז״א ויחלום והנה סולם וגו׳. ודע שהסולם הזה הוא אוירי והוא אויר המקיף כל א״י והוא סוד המקום הנז׳ וצורת תחום א״י אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם. מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח. וב׳ זרועותיו פשוטות א׳ לצפון וא׳ לדרום וב׳ ירכותיו פתוחות בוהן רגלו הא׳ להר ההר שהוא קרן צפונית מערבית ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית ובין ב׳ רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של א״י. ולכן תמצא שא״י כולה רצועות גדולות וקטנות. הסולם הנז׳ הוא אויר המסבב כל אלו הרצועות ומבדיל בין אויר א״י ובין אויר ח״ל מן הארץ עד לרקיע. ויש לסולם הזה מדרגות מב׳ צדדיו מכלפי פנים מצד א״י. וכלפי חוץ מצד ח״ל. ודע שכל הדר בח״ל נמצאים סביבותיו י״א אלף מלאכים מסטרא דשמאלא מצד שמאל אלף. ועשרת אלפים מצד ימיני. וכשזוכה לבוא לא״י וכשמגיע סמוך לסולם מסתלקים מעליו אותם הי״א אלף מלאכים הנז׳ כדכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חו״ל והולכים למקומם ובאותו רגע כשנכנס האדם בתוך אויר הסולם מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים כ״ב אלף מלאכי טהרה כחשבון הכ״ב אותיות שבתורה ומתלוים עמו עשרים אלף מצד אחד וב׳ אלפים מצדו השנית. ורמז לזה רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. וכל הדר בארץ נמצאים עמו כ״ב אלף מלאכי טהרה כנז׳ ומי שהורע מזלו לצאת לח״ל כשמתקרב אצל הסולם הנז׳ מסתלקים מעליו הכ״ב אלף הנז׳ ועולים במדרגות הסולם כלפי פנים וחוזרים למקומם ויורדים י״א אלף ומתלוים עמו לח״ל ועיין בס׳ חסד לאברהם בס״ד בעין הארץ ממנו כי שם הרחבתי הביאור בענין. וזהו סוד הסולם שהראה האל ית׳ ליעקב כאשר ראה חיבת המקום עליו כנז׳. וז״ש ויחלום והנה סולם מוצב ארצה שהוא אותו אויר המקיף ומבדיל בין אויר ח״ל ובין אויר א״י הטהור. והוא הולך ועולה עד לב השמים שהוא מגיע עד היכל לבנת הספיר כמו שהארכתי הענין בעין הארץ כנז׳. וראה שאותם המלאכים כ״ב אלף הקדושים שהיו מתלוים עמו בא״י ראה אותם עולים במדרגות הסולם כלפי פנים. וראה מלאכי ח״ל שהם י״א אלף כנז׳ יורדים בו כלפי חוצה כנז׳ וכל זאת המראה השיג כאשר ראה ה׳ אהבהו במקום הקדוש שכ״כ חרה לו על אשר הוצרך לצאת מא״י לח״ל. וג״כ יעד לו שכרו על זה החיבוב שחיבב א״י כנזכר באומרו ויפגע במקום. ואמר הנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ וגו׳. ואפשר לומר והנה ה׳ נצב עליו הוא סמוך לקודם כאלו אמר עולים ויורדים בו. והנה ה׳ נצב עליו כלומר ראה במראות הנבואה מראות הסולם כנז׳. וג״כ ראה שהאל ית׳ נצב על הסולם. כלומ׳ שאין שליטה לשום שר בא״י אלא האל יתברך הוא המשגיח בה תמיד. וז״א נצב עליו ויעד לו שכרו על זה ואמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך וגו׳. ירצה שבגלל שחיבב כ״כ א״י כנז׳ זכה שתהיה לו א״י במתנה לנחלה לזרעו אחריו. והענין ודאי הוא שהאל ית׳ נתן א״י לזרע אברהם ע״ה שהוא יצחק כמ״ש בפ״י כי ביצחק יקרא לך זרע. אמנם למה זכה יעקב וזרעו לא״י ולא עשו וזרעו שמה שדרשו רז״ל (נדרים ל׳ א) כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק הוא דרך דרש. אמנם כפי פשט הכתובים זרע יצחק יקרא זרע אברהם שנשבע האל ית׳ לאברהם שיתן להם א״י. אמנם הטעם שזכה לזאת המתנה יעקב וזרעו ולא עשו וזרעו הטעם הוא לפי שכ״כ חיבב יעקב ע״ה א״י כנז׳ לזה יעד לו האל שאותה השבועה שנשבע לאברהם שיתן לזרעו את הארץ יקיים אותה ביעקב ולא בעשו. וז״א והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו׳. ומה נחמד אומרו אלהי אברהם אביך ר״ל שאעשה כאלו אברהם הוא אביך ולא יצחק כענין שכאשר נשבעתי לו שאתן לזרעו את הארץ הוא לך לזרעך דוקא. ולזה הארץ אשר אתה שוכב עליה. ר״ל שכ״כ חבבת אותה עד שהנחת כרים וכסתות ושכבת על הארץ מצד חיבתה לך אתננה ולזרעך לבד ולא לעשו. לפי שאחשוב שאברהם הוא אביך ולא יצחק. וג״כ יעד לו שתהיה השגחה דביקה עם זרעו והקדושה כמו עפר הארץ או יעיד לו על רבוי זרעו ג״כ. וא״ת אחר שהמשלת זרעי בקדושה ובהשגחה לעפר הארץ. א״כ מה עפר א״י שיצא לח״ל מטמא והפסיד קדושתו יכול אף זרעי כן שאם יצא לח״ל לא יהיה קדוש ומושגח. לז״א ופרצת ימה וגו׳ כלומר שיהיה לזרעך סגולת עפר הארץ כנז׳. עם היות שיצא לח״ל. וא״ת אחר שזרע ישראל הוא דבוק בקדושה ומושגח בה. ותו בח״ל כמו שהוא מושגח בא״י. א״כ מה מעלת הישראלי שישב בא״י. לז״א ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך לרמוז לדרוש הרחבנו בו הביאור בס׳ חסד לאברהם ונרמז לעיל בפ׳ לך לך. שכאשר יהיה הצדיק בא״י יוכל להמשיך ע״י עבודתו השפע לכל העולם משא״כ כאשר יהיה בח״ל וע״ש ולפי שהיה יעקב מצטער על יציאתו מא״י לח״ל לז״א והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת וגו׳. וייקץ יעקב משנתו כאשר ראה המראה הגדול הזה. ותמה על מעלת א״י שהשכינה דביקה בה בהשגחה פרטית מה שלא ידע בה קודם לכן. ולזה נתיירא הרבה מהיציאה לח״ל. ומקדושת המקום הנורא. ולזה השכים בבוקר וישם את האבן למצבה כדי להכיר המקום הנורא ההוא. וג״כ כדי להכיר האבן משאר האבנים יצק שמן על ראשה שהשמן יעשה רושם בארץ ובכל הדברים ויתמיד הרושם והכתב לזמן רב ונדר נדר שאם תהיה ההשגחה דביקה עמו בענין שלא יחסר לו המוכרח ויחזור לביתו לשלום. אז ידע ודאי שאפילו כשהיה בח״ל שאמרו רז״ל (כתובות ק״י) כל הדר כו׳ עכ״ז הוא ידע שהיה ה׳ לו לאלהים היה לו אלוה בח״ל:

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך וגו׳. ראוי לשום לב ראשונה אומרו ויצא וילך כבר נכפל זה במה שקדם. עוד אומרו ויפגע במקום ומהו זה המקום שלא נזכר שמו ומה שדרשו רז״ל על הר המוריה הוא דרך דרש. עוד אומרו וילן שם כי בא השמש היל״ל ויבא השמש וילן שם. עוד אומרו ויקח מאבני המקום וגו׳ מה הכוונה בסיפור אלו הדברים שאינו כפי הענין. עוד אומרו וישכב במקום ההוא היל״ל וישכב שם. עוד אומרו ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו׳. מה זה הסולם ומה ענינו בזה המקום. עוד אומרו והנה ה׳ נצב עליו על מי על יעקב או על הסולם. עוד אומרו אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו׳. מן הראוי לומר אני ה׳ אלהי אברהם ואלהי יצחק אביך או היל״ל אבותיך למה יחסו אל אברהם ולא אל יצחק. עוד אומרו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך מהו זה היעוד כאן אם ליתן לו הארץ ולזרעו כבר נתנה הרבה פעמים לאברהם כאומרו שא נא עיניך וגו׳. ובהרבה מקומות יעוד לאברהם על זה ומה נתן לו כאן. עוד אומרו והיה זרעך כעפר הארץ למה נמשל זרעו לעפר יותר טוב לדמותם לכוכבים כנז׳ באברהם. עוד אומרו ופרצת ימה וגו׳ אחר שאמרת שירבה זרעו כנז׳. פשיטא שיפרוץ לרוב. עוד אומרו ונברכו בך כל וגו׳. מה הכוונה בזה די מה שנזכר כבר. ועוד הערות רבות אין להאריך לזכרם כולם יתיישבו כפי דרכנו בס״ד. אמנם אפשר לומר לפי שיעקב ע״ה בראותו שהוכרח עכ״פ לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ. כאומרו קום ברח לך וגו׳ היה קשה עליו יציאתו לחו״ל לפי שידע קדושתה. ולזה כאשר הגיע עד הגבול המבדיל בין הארץ וחו״ל. אז בער כי יותר חשק א״י ולא יכול להתאפק לצאת ממנה. וז״ש ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳. אין הכוונה לומר לנו שיצא שזה כבר נודע במה שקדם. אמנם הכוונה לומר שכאשר יצא יעקב מבאר שבע כדי לילך לחרן שהוא חו״ל ויפגע במקום וגו׳. ירצה באומרו ויפגע כמו אל תפגע בי מלשון פיוס על דרך אומרו. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו כמו שעשה אותו הקדוש שספרו בגמרא (כתובות קי״ב) דהוה מנשק כיפי דעכו מרוב החיבה לאהבת א״י בלבו וראוי לדעת למה לא היה מנשק אלא כיפי דעכו ולא זולת. אמנם הענין כנז׳ לפי שכאשר יהיה האדם בתחום א״י הוא מתנחם מעט. אמנם כאשר יהיה על התחום בעצמו שהוא עכו שהוא הגבול אשר בין א״י לחו״ל אז תתלהב אש אהבת א״י בלבו ומרוב אהבתה היה מנשק ומחבב העפר והאבנים של א״י כמו האדם המפייס את חבירו ומנשקו כאשר מתפרד ממנו ומניחו והולך לו שמפייסו לומר שאין הכוונה שעזבו בעבור שנאתו אותו ח״ו. אלא בעבור שהוא מוכרח לו ההליכה מצד ענין אחר לזה מראה לו האהבה ומנשקו ומפייסו בעת הפרידה כי אז מתעוררת האהבה יותר. כן הקדושים כאשר יוכרחו לצאת מא״י על הגבול בעת צאתם תבער בלבם אהבתה וינשקו העפר והאבנים. להראות חיבתה בלבם לומר שלא יצאו ממנה בעבור שנאתה כי אם מצד הכרח הכריחם. וז״ש שכאשר יצא יעקב מבאר שבע כדי לילך לחרן שהיא ח״ל אז עלתה בלבו וגברה אהבת א״י. ולזה ויפגע. ופייס ונשק במקום שהוא הגבול שבין א״י לח״ל. ונקרא מקום לפי שגדר המקום כמו שגדרוהו החכמים. הוא מקיף שוה נבדל כלומר שהאויר המקיף המתקומם מכל סביביו הוא יקרא מקום. כמו הספל למים שהספל הוא מקום המים שהוא מקיף לו מבחוץ והוא שוה לו כשיעור מדתו והוא נבדל ממנו שאינו מעצמותו. וכן הגבול המקיף לא״י מבחוץ שהוא מבדיל בינה ובין ח״ל יקרא מקום. ולזאת הסיבה נקרא האל ית׳ מקום כאומרו ברוך המקום לפי שכבודו ית׳ מקיף העולם מבחוץ ומעמידו וז״ש ויפגע במקום שהיה מנשק ומפייס הגבול של א״י ומרוב אהבתו אותה היה כ״כ הפיוס לא שעה ולא שתים אלא היה כ״כ מנשק ומתבודד עד שלא ידע אימתי עבר הזמן עד שהוכרח ללון שם. והטעם לפי שבא השמש והוא עודנו מנשק ומפייס. וז״א וילן שם כי בא השמש. ולא אמר ויבא השמש וילן שם. לומר שלא היה בדעתו ללון שם. אמנם לן שם בעבור שבא השמש והוא עודנו מפייס כנז׳. ומרוב פייסו ואהבתו את הא״י ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו במקום הכסתות שהיו לו וישכב במקום ההוא כלומר על הארץ במקום הכרים. והכוונה שכ״כ היה מחבבה עד שהיתה לו הארץ ואבניה במקום כרים וכסתות. והיה לו נחת רוח בהם ושכב כאלו היה על מצעות בגדי משי ורקמה. ואפשר ג״כ אומרו וישכב במקום ההוא לומר שהענין שמי שהוא מצטער במטה ואין לו נחת רוח בה לא יוכל לישון במקום אחד. אמנם יהיה מתהפך ממקום למקום. ולז״א וישכב במקום ההוא. ר״ל שכ״כ היה לו נחת רוח בזאת המטה החשובה והחביבה עד וישכב במקום ההוא ולא נתהפך מצד אל צד אלא במקום ההוא שכב וערבה לו שנתו וכראות האל ית׳ כ״כ אהבתו בא״י גלה לו סוד מעלת א״י. וז״א ויחלום והנה סולם וגו׳. ודע שהסולם הזה הוא אוירי והוא אויר המקיף כל א״י והוא סוד המקום הנז׳ וצורת תחום א״י אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם. מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח. וב׳ זרועותיו פשוטות א׳ לצפון וא׳ לדרום וב׳ ירכותיו פתוחות בוהן רגלו הא׳ להר ההר שהוא קרן צפונית מערבית ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית ובין ב׳ רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של א״י. ולכן תמצא שא״י כולה רצועות גדולות וקטנות. הסולם הנז׳ הוא אויר המסבב כל אלו הרצועות ומבדיל בין אויר א״י ובין אויר ח״ל מן הארץ עד לרקיע. ויש לסולם הזה מדרגות מב׳ צדדיו מכלפי פנים מצד א״י. וכלפי חוץ מצד ח״ל. ודע שכל הדר בח״ל נמצאים סביבותיו י״א אלף מלאכים מסטרא דשמאלא מצד שמאל אלף. ועשרת אלפים מצד ימיני. וכשזוכה לבוא לא״י וכשמגיע סמוך לסולם מסתלקים מעליו אותם הי״א אלף מלאכים הנז׳ כדכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חו״ל והולכים למקומם ובאותו רגע כשנכנס האדם בתוך אויר הסולם מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים כ״ב אלף מלאכי טהרה כחשבון הכ״ב אותיות שבתורה ומתלוים עמו עשרים אלף מצד אחד וב׳ אלפים מצדו השנית. ורמז לזה רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. וכל הדר בארץ נמצאים עמו כ״ב אלף מלאכי טהרה כנז׳ ומי שהורע מזלו לצאת לח״ל כשמתקרב אצל הסולם הנז׳ מסתלקים מעליו הכ״ב אלף הנז׳ ועולים במדרגות הסולם כלפי פנים וחוזרים למקומם ויורדים י״א אלף ומתלוים עמו לח״ל ועיין בס׳ חסד לאברהם בס״ד בעין הארץ ממנו כי שם הרחבתי הביאור בענין. וזהו סוד הסולם שהראה האל ית׳ ליעקב כאשר ראה חיבת המקום עליו כנז׳. וז״ש ויחלום והנה סולם מוצב ארצה שהוא אותו אויר המקיף ומבדיל בין אויר ח״ל ובין אויר א״י הטהור. והוא הולך ועולה עד לב השמים שהוא מגיע עד היכל לבנת הספיר כמו שהארכתי הענין בעין הארץ כנז׳. וראה שאותם המלאכים כ״ב אלף הקדושים שהיו מתלוים עמו בא״י ראה אותם עולים במדרגות הסולם כלפי פנים. וראה מלאכי ח״ל שהם י״א אלף כנז׳ יורדים בו כלפי חוצה כנז׳ וכל זאת המראה השיג כאשר ראה ה׳ אהבהו במקום הקדוש שכ״כ חרה לו על אשר הוצרך לצאת מא״י לח״ל. וג״כ יעד לו שכרו על זה החיבוב שחיבב א״י כנזכר באומרו ויפגע במקום. ואמר הנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ וגו׳. ואפשר לומר והנה ה׳ נצב עליו הוא סמוך לקודם כאלו אמר עולים ויורדים בו. והנה ה׳ נצב עליו כלומר ראה במראות הנבואה מראות הסולם כנז׳. וג״כ ראה שהאל ית׳ נצב על הסולם. כלומ׳ שאין שליטה לשום שר בא״י אלא האל יתברך הוא המשגיח בה תמיד. וז״א נצב עליו ויעד לו שכרו על זה ואמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך וגו׳. ירצה שבגלל שחיבב כ״כ א״י כנז׳ זכה שתהיה לו א״י במתנה לנחלה לזרעו אחריו. והענין ודאי הוא שהאל ית׳ נתן א״י לזרע אברהם ע״ה שהוא יצחק כמ״ש בפ״י כי ביצחק יקרא לך זרע. אמנם למה זכה יעקב וזרעו לא״י ולא עשו וזרעו שמה שדרשו רז״ל (נדרים ל׳ א) כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק הוא דרך דרש. אמנם כפי פשט הכתובים זרע יצחק יקרא זרע אברהם שנשבע האל ית׳ לאברהם שיתן להם א״י. אמנם הטעם שזכה לזאת המתנה יעקב וזרעו ולא עשו וזרעו הטעם הוא לפי שכ״כ חיבב יעקב ע״ה א״י כנז׳ לזה יעד לו האל שאותה השבועה שנשבע לאברהם שיתן לזרעו את הארץ יקיים אותה ביעקב ולא בעשו. וז״א והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו׳. ומה נחמד אומרו אלהי אברהם אביך ר״ל שאעשה כאלו אברהם הוא אביך ולא יצחק כענין שכאשר נשבעתי לו שאתן לזרעו את הארץ הוא לך לזרעך דוקא. ולזה הארץ אשר אתה שוכב עליה. ר״ל שכ״כ חבבת אותה עד שהנחת כרים וכסתות ושכבת על הארץ מצד חיבתה לך אתננה ולזרעך לבד ולא לעשו. לפי שאחשוב שאברהם הוא אביך ולא יצחק. וג״כ יעד לו שתהיה השגחה דביקה עם זרעו והקדושה כמו עפר הארץ או יעיד לו על רבוי זרעו ג״כ. וא״ת אחר שהמשלת זרעי בקדושה ובהשגחה לעפר הארץ. א״כ מה עפר א״י שיצא לח״ל מטמא והפסיד קדושתו יכול אף זרעי כן שאם יצא לח״ל לא יהיה קדוש ומושגח. לז״א ופרצת ימה וגו׳ כלומר שיהיה לזרעך סגולת עפר הארץ כנז׳. עם היות שיצא לח״ל. וא״ת אחר שזרע ישראל הוא דבוק בקדושה ומושגח בה. ותו בח״ל כמו שהוא מושגח בא״י. א״כ מה מעלת הישראלי שישב בא״י. לז״א ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך לרמוז לדרוש הרחבנו בו הביאור בס׳ חסד לאברהם ונרמז לעיל בפ׳ לך לך. שכאשר יהיה הצדיק בא״י יוכל להמשיך ע״י עבודתו השפע לכל העולם משא״כ כאשר יהיה בח״ל וע״ש ולפי שהיה יעקב מצטער על יציאתו מא״י לח״ל לז״א והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת וגו׳. וייקץ יעקב משנתו כאשר ראה המראה הגדול הזה. ותמה על מעלת א״י שהשכינה דביקה בה בהשגחה פרטית מה שלא ידע בה קודם לכן. ולזה נתיירא הרבה מהיציאה לח״ל. ומקדושת המקום הנורא. ולזה השכים בבוקר וישם את האבן למצבה כדי להכיר המקום הנורא ההוא. וג״כ כדי להכיר האבן משאר האבנים יצק שמן על ראשה שהשמן יעשה רושם בארץ ובכל הדברים ויתמיד הרושם והכתב לזמן רב ונדר נדר שאם תהיה ההשגחה דביקה עמו בענין שלא יחסר לו המוכרח ויחזור לביתו לשלום. אז ידע ודאי שאפילו כשהיה בח״ל שאמרו רז״ל (כתובות ק״י) כל הדר כו׳ עכ״ז הוא ידע שהיה ה׳ לו לאלהים היה לו אלוה בח״ל: