קישורים על בראשית כח:י

ויצא יעקב כו' במדרש מאי ויצא הלא כמה גמלין כו' מלמד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שכל זמן שצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה ויש לדקדק על כפל הלשון זיוה הודה הדרה הלא ע"פי הפשטות כולם לשון יופי הם וגם על לשון עושה רושם שאינו מובן עפ"י הפשטות כי מי רואה הרושם ולהבין הענין הנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמי' הנה תכלית הבריאה הייתה עבור כי ראה המאציל גודל התענוגים שיהי' לו מאומה הישראלית צדיקי הדור שע"י מעשיהם הטובים יעשו יחודים ועליות העולמות מתתא לעילא ויורידו השפעות רחמים גמורים על הכנ"י להמתיק הדינין בשרשן והנה הי' רצון המאציל להטוב לברואיו שיקבלו שכר טוב על עבודתם שיהי' בחירה ורצון שכר ועונש ע"כ ברא המדות והפכן אהבה ויראה והתפארת ונצחון והודי' הכל בקדושה ר"ל אהבת השם ולירא מפניו ולפארו ולנצח היצ"הר ושונאי השם ולהודות אליו ולהודו' על האמת והפכיהן ר"ל אהבה גרועה ויראה חצוני' וכן כולם וגם ברא עולם התשובה אימא עילאה אשר עד הוד התפשטותה שאף אם ח"ו יפילו ב"א באחד מן המדות ויחזרו בתשובה לשנוא השקר רק להודות על האמת ולהרחיק מן הנצחין שאינו לשמים וכן כולם יהי' ימינו פשוטה לקבל שבים ויתעלו המדות ויוכללו בשרשן עולם התשובה ויתוקן אשר נפגם ויושפעו משם החסדי' והרחמי' והנה הצדיק אשר בעיר מחמת שהוא מתנהג את עצמו במדת האמת ובכל המדות בקדושה ובטהרה ודוחה השפלות ע"י זה מעורר את בני עירו והמדבקי' בו ומישר לבבם שלא יהי' ביניהם קנאה ושנאה ותחרות רק שכל אחד יודה לחבירו על האמת ושלא ירצה אחד לנצח את חברו בהבלי הזמן וכן בכל המדות המגוני' ר"ל וגם מעורר לבבם בתשובה שלימה ועי"ז נכללי' הדינין בשורשן ומורידים חסדים פשוטי' מעלמא דחירא וזה פי' המדרש כ"ז שהצדיק בעיר וגם יש לומר שלשון עיר הוא לשון התעוררו' ודביקות והצדיק הוא מדריגות יסוד המיחד נצח והוד כנודע הוא הודה ר"ל מעורר את לב בני העיר להאחז במדת הוד ובו כלול מדת הנצח כנודע שנצח והוד הן תרי פלגי גופא הוא זיוה ר"ל מעוררי לבבם להאחז במדת התפארת מדת האמת מדריגת יעקב כלול כל הפרצופי' וזה מרומז בלשון זיוה כמאמרם ז"ל שופרי דיעקב ונודע שמדת התפארת הוא כיללי' הח"וג הוא הדרה ר"ל שהוא מעלה אותם לעולם התשובה והדרה הוא מלשון הדרי בי והנה ידוע שכל דבר שבקדושה אף שנפסק הבהירו' והגדלות אעפ"כ נשאר רשימה ממנה ולזה מרמז המדרש יצא הצדיק מן העיר ר"ל אף שנפסק גודל הדביקו' והקדושה אעפ"כ מחמת הרשימה אשר נשאר אשר מרומז בדברי המדרש שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם פנה הודה כו' פנה הדרה ר"ל שפונים הרחמים והחסדי' המגולי' מעולם התשובה להמתק כל הדינין אמן.

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. יש לרמז בכאן הנה מה היא הסיבה המכריח לו לאיש משכיל לצאת מבחי' מחשבתו אל הדיבור הלא טוב לו להיות יושב תמיד בסוד המחשבה ולחשוב מרוממות וגדולות הקב"ה אכן התועלת המגיע בצאתו ממחשבה לדיבור שבאמצעות הנ"ל נעשים ונצטרף צירוף שם הוי"ה הנתבאר לנו כמה פעמים ועיין פ"ה וירא יעקב כי יש שבר במצרים ותבין הדברים הדיבור הוא מצר ים החכמה מיצר וגבול התפשטות המחשבה והבין יעקב בחי' חלקי התענוגים המרומז בתיבת שבר ל' שבירה והיינו התחלקות כללות בחי' המחשבה לפרטיות ה' מוצאות הפה ויש תענוג בכל מוצא בפ"ע זאת הגורמת לו לצאת מן המחשבה אל בחי' הדיבור וזה הנרמז בכאן ויצא יעקב מבאר שבע הוא בחי' חכמתו ובינתו שנקרא באר שבע ע"ד הכתוב הואיל משה באר את התורה כנזכר בזוהר יצא מן המחשבה אל הדיבור והיינו חרנה כי חר"ן גי' גרון ע"ש שמשם מוצא הדיבור של תורה ותפלה וזהו ויפגע לשון תפלה במקום להקב"ה שהוא מקומו של עולם אמנם לפעמים מתרעם הצדיק על בחי' עצמו יציאתו מהמחשבה אל הדיבור בסבה שנפסק מאצלו מחשבתו הקדומה כי זה כלל איידי דטרידא מחשבתו להוציא דיבור אינו יכול לחשוב מרוממות אל כמקודם לזה גמר הכתוב וילן שם משמעו לשון תרעומות כמו וילונו העם על משה ומה תרעומתו כי בא השמש היינו ששקעה השפעת שכלו המרומז לשמש לכן קשה לו לצאת מן המחשבה אל הדיבור אם לא בתנאי המבואר שיש לו שכל והתלהבות לקבל תוספות תענוג מכל בחי' מוצא בפ"ע ולעשות צירוף שם הוי"ה ב"ה יתכן לו באמת להוציא דיבור ובמקום אחר יתבאר הענין ביותר:

ויצא יעקב בב"ר פתח אז תלך לבטח דרכך וגו' אם תשכב לא תפחד אז תלך לבטח זה יעקב דכ' ויצא יעקב אם תשכב לא תפחד מעשו ומלבן ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההוא. רשב"נ פתח שיר למעלות אשא עיני אל ההרים אל ההורים למלפני ולמעבדני מאין יבא עזרי אליעזר כו' ואני לא נזם א' וכו' חזר ואמר כו' לית אנא מובד סברי מן בריי אלא עזרי !עעם ה' וגו'. להבין הפתיחה לפ' זו הנה במשלי כ' קודם לזה נצור תושיה ומזמה והיינו העצה של ד"ת שיועיל להשמר מהיצה"ר כענין שא' (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח כו'. וע"ז בא פתי' המד"ר עמש"נ ויצא יעקב מב"ש וילך חרנה שמשמעות הפסוק מרמז שבין כך נטמן בבית עבר ללמוד תורה כי הי' לו לכתוב וילך יעקב מב"ש לחרן כמ"ש המפרשים. וע"ז מביא המד' אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף. כי יעקב אע"ה פחד בנפשו כאשר גלה לחרן אולי הוא מצד שנדבק בו מלשון רמיה שהוא בחי' עשו ומה גם שהולך לבית לבן אבי הרמאים ושמא יתלכלך אצלו בחטא וילמוד ממעשיו. וע"ז היה עצתו לילך לבהמ"ד של עבר ועי"ז אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף עדש"נ פן תגוף באבן רגלך והוא היצה"ר שנקרא אבן (כמ"ש סוכה שם) יחזקאל קראו אבן וע"י התורה אם אבן הוא נימוח. והתחלת הענין במשלי ה' בחכמה יסד ארץ בחכמה תושב"כ יסד ארץ היינו עוה"ז דו' אלפי שנה כנגד ו' ימי המעשה וזה נוסד ע"י תושב"כ כמו"ש (ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה. כונן שמים בתבונה תבונה מבין דבר מתוך דבר והוא תושבע"פ ואי' בזוה"ק (ח"א מז ב) ביום השביעי דא תושבע"פ דאיהו יום שביעי וביה אשתכלל עלמא ע"ש וזהו כונן השכלול הוא בתבונה שהיא תושבע"פ. ואמר שמים דשבת יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא כו' ואי' בגמ' (סנהדרין צא:) יקרא אל השמים מעל זו נשמה. דיום השבת מעין עוה"ב וכנגדו אלף השביעי יום שכולו שבת. בדעתו תהומות נבקעו הוא עפמ"ש בזוה"ק (ח"א קיז א) שנרמז במש"נ נבקעו כל מעינות תהום רבה מבועי דחכמתא לתתא וזה ע"י דעת שבא בחבור חכמה ובינה ודעת רוה"ק כמ"ש רש"י תשא. ומשם שורש תושבע"פ כמ"ש רמב"ן ז"ל וז"ש בדעתו תהומות נבקעו. ושחקים ירעפו טל הוא טלא דעתיקא ושחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים (כמ"ש חגיגה יב:) היינו הופעות ד"ת כענין מש"נ לכו לחמו בלחמי. והוא כנגד ג' אבות חכמה ובינה כנגד אברהם ויצחק ימינא ושמאלא ודעת כנגד יעקב הבריח התיכון וגו' וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב יד ב ושם קעה ב'). ואח"כ אה"כ בני אל ילוזו מעיניך כענין מש"נ אל תתן שנה לעיניך וגו'. שהתושבע"פ נקנה בצער ומיעוט שינה כמ"ש במד"ת (נח) ויושב בטל כישן דמי והיינו שלא יסיח דעתו מהתורה. ואמר אח"כ נצור תושיה ומזמה ואי' בגמ' (סנהדרין כו:) תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם ופירש"י דיבור וקרייה בעלמא כו' כתוהו הזה ואעפ"כ עולם משותת עליהן. ומזמה אי' בגמ' (ע"ז יז:) מאי מזימה אילימא תורה דכ' זימה כו' ה"ק מדבר זימה תשמור עליך ע"ש. וזהו נצור תושיה ומזימה נגד אנכי שכולל כל התורה כולה כמ"ש (שהש"ר) שבדבור אנכי נכלל כל התורה כולה בלבם וזהו נצור תושיה. ונגד לא יהיה כולל כל המל"ת סור מרע וזהו מזמה להנצל מדבר זימה. ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרותיך. גרגרותיך היינו בתאות האכילה שמצינו (פסחים פו:) השותה כוסו בבת אחת ה"ז גרגרן. והיינו שע"י ד"ת יועיל שגם האכילה תעלה חן לפני הש"י. וכן נכלל בזה כל תאות הגוף שמצינו ג"כ לשון גרגרן בנדה (עב.) והוא מפני שגם זה נקרא בכ' בלשון אכילה אכלה ומחתה פיה וגו' וכן בנשון חכמים (כתובות סה:) ולשון חן הוא אף שאינו נאה באמת וכמ"ש (מגילה יג.) אסתר ירקרוקת היתה כו' והיינו מדכ' ותהי אסתר נשאת חן וגו' וכן מש"נ ונח מצא חן דרשו בב"ר לא שהיה כדי אלא שמצא חן. וזש"נ וחן לגרגרותיך שע"י שיעסוק בתורה יהיו כל הנאות הגוף ג"כ בקדושה. וכמ"ש האריז"ל על אכילות שבת ויו"ט שאף בלא כונה רצויה הוא ג"כ בקדושה. ולעתיד יבורר ועמך כולם צדיקים וצדיק היינו מוגדר בתאות. ואח"כ אה"כ אז תלך לבטח דרכך וגו' והוא שיהי' קשור בשורש בהשי"ת ועדמ"ש בזוה"ק (ח"ב נד א) א"ז אלף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר כו' ומטו לזיין. והיינו שהשי"ת יברר אותו בכל המדות עד השורש מאמר בראשית דכ' ישת חשך סתרו. ורגלך לא תגוף ע"י יצה"ר וכמו שאמרנו. ועז"נ אם תשכב לא תפחד עדמ"ש ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד ועיקר שלום ממלחמת היצה"ר שע"ז נאמר אין שלום בעצמי מפני חטאתי וזהו ושכבתם ואין מחריד מרוגז ומלחמת יצה"ר. וכן א' אם תשכב לא תפחד ודרש מעשו ומלבן שעיקר פחד יעקב אע"ה שלא ילמוד ממעשיהם ועיקר שאור שבעיסה בא בלב מקליפותיהם וכמ"ש כ"פ. ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההוא ששם הראה לו השי"ת שאף בשינה קשור בהש"י וכמש"נ והנה ה' נצב עליו. ואח"כ אה"כ אל תירא מפחד פתאום שלפעמים מתלבש היצה"ר בלבוש דורש טובה ומלמד להועיל וכמו שמצינו ביעקב אע"ה כת"ח נדמה לו (כמ"ש חולין צא.) וזהו פחד פתאום שאין עולה על לב שזהו עצת יצה"ר. ואמר אל תירא מזה וממילא לא יירא משואת רשעים כי תבא שכך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר א"ל עשה כך כו' (כמ"ש שבת קה:). ועז"א כי ה' יהי' בכסלך בדברים שאתה כסיל בהם כמו"ש בפירש"י מירוש' והוא נגד פחד פתאום וכאמור. ושמר רגלך מלכד נגד שואת רשעים כי תבא. ופתח במד"ר בפסוקים אלו שבהן מרומז ענין יעקב אע"ה בהליכתו לחרן שהיה מקודם בבהמ"ד של עבר: