וַיִּ֥חַר לְיַעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַחֲרָֽי׃
בן איש חי
או יובן בס"ד לרמוז כי יעקב אע"ה ברכו אביו בעושר שהוא על השמים וכו' וברכו גביר לאחיך והוא לעת עתה כשיוצא יעקב מבאר שבע לא לקח תיבת גביר כולה אלא רק אותיות גר כי באמת היה גר בארץ נכריה ומן העושר לא לקח אלא רק פך דארז"ל שחזר על פכים קטנים והיינו כי בשכבו בהר המוריה מצא שם פך שמן טמון מששת ימי בראשית ואז ויצוק שמן על ראש המצבה והיה הפך הזה חביב ובכל מקום שהיה הולך היה נושאו עמו והנה סוף אותיות יעקב יש אותיות ג"ר פך ר"ל נשא ולקח אותיות ג"ר ואותיות פ"ך שהם עומדים לרגליו אחר סוף שמו:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי. יובן בס"ד כפל הלשון שאמר מה פשעי ומה חטאתי והוא דהנה לבן תחלה א"ל מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג וגו' למה נחבאת לברוח וגו' דמשמע דעשה עמו כל זה במזיד ובסוף דבריו א"ל עתה הסכלת עשו דמשמע שעשה בשוגג ואמנם משמעות דבריו תחלה לומר שעשה עמו במרד ובמעל וגנב את לבבו ואפי' אם תאמר שלפי תומך עשית עכ"ז סכלות הוא. והנה עתה כשבא יעקב אע"ה להחזיר לו תשובה א"ל מה פשעי ומה חטאתי ר"ל מה פשעי שעשיתי עמך במזיד ומה חטאתי שעשיתי עמך בשוגג הלא אנכי לא עשיתי עמך דבר רע לא במזיד ולא בשוגג:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[כט] דלקת, רדיפה להמית, וכן מדליק אחרי פלשתים להמיתם, "על ההרים דלקונו" (רוו"ה) דלק בחלוף אותיות דלג, ומקור שניהם "דל" שענינו הרים, "כי דליתני" (תה' ל, ב) וענינו רדיפה, "כי דלקת אחרי" והושאל ממנו להוראת הדליקה, עיין יריעות שלמה (ח"א חוב, ג' יריעה ח):
רש"י
דלקת. רָדַפְתָּ, כְּמוֹ עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ (איכה ד'), וּכְמוֹ מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים (שמואל א י"ז):