וַיִּ֥חַר לְיַעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַחֲרָֽי׃
אור המאיר
ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי והיטב חרה לו ע"ז באמרו הלא אין בי שום חלק רע ממך כיון שבררתי כל הצורך המוטל עלי לברור הטוב שבך ואשליך ממלא קומתי בחי' הרע הנאחז בי מבחינתך כי נודע שזה עיקר הבירור טוב מרע בהיות משליך וממאס מאתו כל בחי' הרע שבשבעה מדות הפכיים הנוטים לאדם לעמוד בדרך לא טוב וכיון שישב עמו ימים אחדים כמדובר א"כ מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי ומאין לך שום כח עוד לרדוף אחרי.
תפארת שלמה
מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. כי הנה אם האדם יפול במחשבות זרות מן תאוות העוה"ז ר"ל מזה יש בו אחיזה להחיצונים. וזה ענין ההתגברו' האויבים בגלות המר הזה. וז"ש יעקב אבינו ע"ה אשר כל מחשבותיו היה לטוב ולא נפל לאחת מהם. ולזה אמר מה פשעי כו' כי דלקת אחרי. פי' מה אחיזה יש לך עלי כי מששת את כל כלי. פי' המחשבות שלי כמ"ש וכלי כליו רעים. מה מצאת מכל מחשבותיך כי לא מחשבותי מחשבותיך: