בראשית לב:ז מפרשים: רקנאטי, רש"י, דברי דוד ובכור שור

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. הולך לקראתך. על דרך אלי תבא וכבר פירשתיו. וארבע מאות איש עמו. ירמוז על ארבע מאות כחות אלהיות הנאצלות ממדת הדין ונקראים בתי דינין של מעלה. וכשמתאחדין ביעקב מתהפכין לרחמים:

באנו אל אחיך אל עשו. שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר אָחִי הוּא, אֲבָל הוּא נוֹהֵג עִמְּךָ כְּעֵשָׂו הָרָשָׁע, עוֹדֶנּוּ בְּשִׂנְאָתוֹ (בראשית רבה פ'):

באנו אל אחיך וכו', עודנו בשנאתו לשון זה אינו במשמע בלשון אל עשו. דאף ע"פ שיש יתור בלשון אל עשו מ"מ בזה יש לתרץ דה"ק אתה סבור שאחיך הוא ואוהבך ביותר משאר שאינו אח והאמת אינו כן אלא הוא כעשו דהיינו כאיש נכרי ואינו אוהבך ומ"מ לא ימשך מזה שהוא שונאך ומבקש רעתך אלא סתם לא אוהבך ושנאה מנלן לרש"י. אם לא שתאמר ששם עשו מורה על שנאה וזהו דוחק. ונראה דקשה בפסוק שאמר וגם הולך לקראתך על מה קאי לשון וגם, אלא דה"ק שהוא עודנו בשנאתו, וא"כ פשיטא שאין לך לילך אצלו אלא אפי' גרע מזה שהולך לקראתך וארבע מאות איש עמו למלחמה שמא יהרוג כו':