וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ׃
פרי צדיק
איתא בב"ר (סו"פ ויצא) רבנן אמרי ק"כ רבוא כו' מחנה הרי ששים רבוא מחנים הרי ק"כ רבוא אר"י נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו הה"ד וישלח יעקב מלאכים לפניו. ויש להבין ענין הב' מחנות כיון דכ' מחנה אלהים זה הרי היו ס"ר כמ"ש במדרש ואיך נעשו ב' מחנות ק"כ רבוא שקרא המקום מחנים. אך הענין דאי' (מד"ת בראשית) וא"ת למה ברא יצה"ר כו' אתה אומר שהוא רע כו' אמר הקב"ה אתה עושה אותו רע כו'. והיינו שהיצה"ר נברא לטובה רק שהאדם מקלקלו ועושהו רע. דשורש היצה"ר הקנאה והתאוה והכבוד והם כולם נצרכים בקדושה ג"כ. קנאה מצינו (ב"ב כא.) קנאת סופרים תרבה חכמה. תאוה אי' במה"נ (זח"א קלח א). דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. וכבוד יש ג"כ בקדושה כעין מש"נ ויגבה לבו בדרכי ה' דצריכין לגבהות הלב לידע שע"י פעולותיו פועל בכל העולמות ועי"ז הולך בדרכי ה' וזה כעין גאוה והוא בקדושה. וז"ש (ע"ז ה:) בזמן שעוסקים בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם. והיינו דהיצה"ר נברא שיהא מסור ביד האדם ויוכל להטותו לטוב כרצונו שיכניס כל ג' כחות של היצה"ר להקדושה וישתמש בהם לעבודת השי"ת. ואם לא יתגבר עליו יהיה מסור ביד יצרו להשתמש בהם להיפך. וע"י תורה וגמ"ח זוכין להיות יצה"ר מסור בידו כמו שנברא. וכן דרשו (סוכה נב:) מפנק מנוער עבדו וגו' על היצה"ר ופירש"י דיצה"ר הוא עבדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו כמ"ש ואתה תמשל בו ואם מפנקו מנוער אז יהי' מסור בידו של היצה"ר ויהיה מנון ושר. וכן אי' בזוה"ק פ' זו (קסו סע"א) טוב נקלה ועבד לו וגו' האי קרא על יצה"ר אתמר כו' עד דאיהו אתגאי עלי' ומשיך לגיהנם אבל טוב נקלה דלא אזיל אבתריה דיצה"ר כו' וכדין ההוא יצה"ר מתהפך לעבד לו כו'. והוא כנ"ל שבאמת נברא היצה"ר שיהי' לעבד לו ואם מקלקל נעשה הוא ח"ו עבד להיצה"ר. וע"ז רמזו (סנהדרין נט:) חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא נתקלל נחש כל או"א מישראל היו מזדמנים לו שני נחשים טובים כו'. והיינו דאם לא נתקלל הנחש והוא כשלא היה מפנקו מנוער היה הנחש עבדו והיה מכניס כל כחות הנחש בקדושה וכנ"ל נמצא דבריאת היצה"ר הוא לטוב ככל מלאכי השרת. ואם אין האדם עושה אותו רע הוא מלאך א' טוב. רק ע"י אכילת אדה"ר מעה"ד שהוא פגם הנחש נעשה בכל דבר ערבוב טוב ורע. והיינו שיוכל לקלקל בכל הג' כחות ועי"ז נתחלקו לשנים ונקרא מלאך רע. ומ"מ כיון דעיקר בריאתו היה לטוב כמבואר נקרא גם הוא מלאך שהוא שלוח מה' ומשרת עליון. ולכן כיון שיש לכל אדם ב' מלאכים דהיינו שנחלקים לשנים כנ"ל. יעקב אע"ה שהי' שורש כל הם' רבוא נפשות וכאשר ראה מחנה אלהים היינו ס"ר מלאכים שגם המלאך רע הוא נברא לטוב. וז"ש מחנה אלהים זה מחנה א' ס"ר. רק כיון דלדורות יש ערבוב טו"ר ויוכלו לעשותו רע. ממילא נתחלקים לשנים והם ב' מחנות דלששים רבוא נפשות יש ק"כ רבוא מלאכים שיש לכל א' מלאך טוב ומלאך רע דהיינו מלאך שיוכל לעשות אותו רע בבחירתו. וז"שנ ויקרא שם המקום ההוא מחנים ק"כ רבוא כמ"ש במד"ר. ואמר שנטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו מלאכים אל עשו אחיו. והוא עפמ"ש (חגיגה טו.) עמש"נ זלעו"ז עשה האלהים ברא צדיקים ברא רשעים כו' זכה צדיק נטל חלקו וחלק חבירו בג"ע נתחייב רשע נטל חלקו כו' ולכאורה מה שייכות להצדיק לחלק חבירו בג"ע וכן להיפך. אך לאחר הערבוב טו"ר אף דברא צדיק ורשע מ"מ בכל א' וא' יש ג"כ חלק מההיפך. וזלעו"ז עשה האלהים שנגד כל צדיק יש רשע כנגדו בחלק הרע. והצדיק צריך לברר א"ע ולהפריד הרע ממנו שיושאר כולו לחלקו של רשע שכנגדו ולקלוט חלק הטוב שבאותו רשע שהוא שייך לו. ובזה נשלם הוא כולו בקדושה ונפרד הטוב מהרע ונוטל חלק חבירו בג"ע והרע הולך לאבדון ונוטל חלק חבירו בגיהנם. וזה הטעם שקראו בגמ' חבירו ולכאורה קשה שיקראו הרשע חבירו של הצדיק. ולפי האמור ניחא כיון שאחר הערבוב טו"ר בכל טוב יש ערבוב מההיפך וכנגד שורשו יש רשע בחלק הרע וע"כ הוא נקרא חבירו. וכן היו יעקב ועשו זה לעומת זה. יעקב שורש הטוב ועשו כנגדו בחלק הרע. יעקב כ' תתן אמת ליעקב וכנגדו עשו דאי' (ב"ר פ' סג) הא שוא שבראתי בעולמי. וכמו שהרע נברא להיות עבד להטוב וכאמור בשורש הבריאה. כן עשו נברא לעבוד ליעקב כמש"נ ואת אחיך תעבוד והיינו כאשר יהיה עשו בשלימות כמו שנברא. והיה כאשר תריד ופרקת עולו וגו' זה יהיה ירידה שלך אם תפרוק עולו כי לכך נוצרת. וכמו שאמרנו שהרע נברא שהאדם יכניסו לקדושה ויהיה מסייע לטוב לעבודת השי"ת:
מאור ושמש
ויירא יעקב מאוד כו' ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב כו' ויש לדקדק למה אמר ואלקי אבי יצחק הא לעיל כתיב ופחד יצחק מפני שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם ומפני מה אמר עתה ואלקי יצחק והנה רש"י ז"ל מתרץ זאת. אמנם ראוי להבין כוונת יעקב בזה גם למה הזכיר שם המיוחד ה' האומר אלי גם זאת מתרץ רש"י ועוד לאלקי מילין ונ"ל דהנה איתא בספרים הקדושים על מה שאנו תוקעים בר"ה תקיעה שברים תקיעה שהוא בר"ה הוא מדת יצחק כדאיתא בספרים הקדושים על ויקרא את עשו בנו הגדול לדון את כל באי העולם כי הוא המקטרג היותר גדול על הכנ"י ע"כ אנו תוקעים בשופר להמתיק את יצחק ותקיעה הוא כנגד אברהם אבינו שהוא חסד לימין יצחק ויעקב שמדתו רחמים לשמאל יצחק ויצחק שהוא מדת הדין הוא באמצע להמתיק את דינו שנצא בדימוס. והנה בכאן שראה יעקב אבינו שעשו בא ועמו ארבע מאות איש ונתירא מאוד מחמת שהוא ענף יצחק מדת הגבורה גבורות קשים מאוד ע"כ להמתיקו התחיל להתפלל ע"ד התקיעות של ר"ה ועשה המתקה ע"כ התחיל אלקי אבי אברהם מדת החסד ואלקי אבי יצחק באמצע ואח"ז הזכיר ה' האומר אלי הזכיר שם המיוחד המרומז לרחמים ושיהיה מדת יצחק באמצע להמתיק דיניו וע"כ לא אמר ופחד יצחק וגם אמר ואלקי אבי יצחק בוי"ו הכל לעשות המתקות להדינים וק"ל.