וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃
פני דוד
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:
פני דוד
יש להרגיש קצת אומרו ותנצל נפשי דבשם פניאל אינו רמוז ההצלה. ואפשר לומר דידוע דשם אלהים מורה על הדין ושם אל הוא חסד. והכא קרא שם המקום פניאל על שם שראה אלהים והי"ל לקרות פני אלהים. לז"א ותנצל נפשי דמאחר דבסוף היה חסד לכך קרא פניאל לרמוז ההצלה. ובזה ניחא דכתיב כאשר עבר את פנואל ושינה במקום פניאל כתיב פנואל אמנם אפשר דרמז דאלהים בהמשך מיתוק מן' שערי בינה דבה חירו דכל' יתמתק ונעשה חסד וזהו פנ"ו שהוא פ"ו גימטריה אלהים ונמשך שפע ן' ונתמתק ונעשה אל וזהו פנואל וזהו בדרך אפשר אם כיונתי לאמת הנה מה טוב ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעד:
אלשיך
ויקרא כו'. ראוי לשים לב. (א) מהטיבו של שם זה. ולמה תודיענו התורה קריאתו. (ב) מי שראה ב' מחנות שרפי קדש ולא תמה. איך מראות אחד היה מן התמיהין ואמר כי ראיתי כו'. ותנצל נפשי. (ג) אומרו ויזרח לו השמש האם לו לבדו זרח. ועוד אומרו כאשר עבר את פנואל ולא אמר את פניאל כאשר קרא לו יעקב. (ד) אומרו ע"כ לא יאכלו כו' היה ראוי ליכתוב אחרי אומרו ויגע בכף יריכו ותקע כו' ע"כ לא יאכלו כו' ולא אחר סיפור שנסע אל מקום אחר. (ה) למה מזכיר כי נגע כו' ולא הפגם והיל"ל כי נקעה ירך יעקב גיד הנשה: