בראשית לד:כ מפרשים: אם למקרא, מנחת שי, נחל קדומים ומדרש לקח טוב

אל שער עירם. בארץ פרס היו קורים לארמון המלך ולארמון ראשי המדינות שער, עיין Senofonte Ciroped. Lib. VllI p. 201. 203. — Plut. in Pelop. T. l. p. 294 et in Lisand. p. 436. שער — ודע, ששם שער, הוא מהשמות שהטעו אנשי איאורופא בכתבי ועד היום קורים בקוסטאנטיניפולי לחצר המלכות הקדמונים, שהרי אומירוס קרא לעיר טיבי בארץ מצרים עיר, בת מאה שערים, וכשנסעו חיל צרפת למצרים ואתם מחכמיהם וחוקריהם, ודרשו וחקרו בחרבות מצרים, מצאו שלא היו לטיבי מאה שערים — ודיודורו כבר הרגיש בדבר וכתב, ששם שער בלשונות המזרח ענינו ג"כ ארמון עיין Belzoni Viaggi. l. 83 ומהטעיות הנמשכות מהרקת הענין מלשון אל לשון עיין מה שאכתוב בע"ה ע"פ יוצאי ירך יעקב בפ' שמות.

ויבא חמור ושכם בנו וגו'. סימן חילוף ויבא חמור עירם עירם וישמעו עירו עירו:

ויצב יעקב מצבה על קבורתה. בירוש' פ"ב דשקלים וברבה פ' פ"ב תני רשב"א אין עושין נפשות לצדיקים. וכן פסק הרמב"ם פ"ד דין ד'. ומה שעשה יעקב אע"ה מצבה על רחל כבר נתנו טעם בב"ר וע"ש ביפ"ת ובספר נזר הקדש ובתשובות הריב"ש סי' תכ"א. והמנהג לעשות מצבה לרבנים גדולים כאשר מפורסם מצבות מרן והאר"י והרמ"ק ומור"ם בעל המפה ודומיהם זכר כלם לחיי עד. וכן בקברות התנאים ואמורים ונביאים יש ציונים וכוכים כמפורסם. ומה גם דלדברי האר"י ז"ל יש צורך בציון. ועמ"ש אני הדל בקונטרס חיים שאל ח"א סימן ע"א אות ו' ובקונט' ברית עולם (דף ק"ל) ואין להאריך כאן: