בראשית מט:כח מפרשים: זרע קודש, מאור ושמש, רקנאטי ומדרש לקח טוב

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויש לדקדק לאיזה צורך אמר כאן אחר כל הברכות שהוא שנים עשר וכי לא ידעינן בלא זה שהי' שנים עשר גם יש לדקדק שאמר וזאת אשר דיבר כו' ודיבור הוא לשון קשות ומורה על גבורה וכאן על הברכות שהמשיך עליהם חסדים ורחמים גדולים הי' לכתוב וזאת אשר אמר אמירה רכה ומורה חסדים ונראה ע"ד שפי' מורי בעל נועם אלימלך מ"ש חז"ל ע"פ חסד ומשפט אשירה לשון פירות הנושרים שהצדיק פועל שהי' נושר מהמקורות עליונים חסד על ישראל ומשפט ודין על שונאיהם וזה הכח ניתן לנו בירושה מאבינו יעקב שהי' יושב אוהלים והי' ממוצע להאבות הקדושים והי' יכול להמשיך גבורות ודינים מסטרא דשמאלא פחד יצחק נגד שונאיו כשהי' צריך לזה נגד לבן ועשו ואנשי שכם וכאשר קרבו הם למות מסרו זה הכח לבניהם ולזרעם אחריהם עד עולם שיהי' בהם כח לשלוט בהם ע"י שם אלקים כידוע ויהי' משמאל ומימין על ישראל שלום ולהטיל הגבורות על שונאיהם וזה ע"י הברכות שבירך אותם שהגם שעיקר כוונתו הי' להמשיך חסדים עליהם מ"מ לכל אחד מהברכות מרומז גבורה אצל ראובן יתר עז ובשמעון ולוי ארור אפם כי עז וביהודה ידך בעורף אויביך וכן בכולם כדי שיהי' כח בידם ג"כ להטיל הגבורות על שונאיהם וז"ש כל אלה גי' אלקים שרומז למדה"ד ואמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר שלכל השנים עשר שבטים ניתן הכח משם אלקים להטיל גבורה ודין על שונאיהם ומפרש הכ' ע"י מה נתן להם זה הכח לזה אמר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם שבכ"א מהברכות תמצא ג"כ דיבור קשות לרמוז על הנ"ל ואמר איש אשר כברכתו בירך אותם לאמר שאל יקשה בעיניך מה שאין לשון גבורה בכ"א שוה כי בחכמות הקדושה בירך לכ"א כפי בחינתו ושורש ברכתו בעולם עליון:

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך אותם, כי ברכת יעקב בוודאי הי' ע"י שהי' ממשיך לכ"א מהשבטים מצינור המיוחד לכל שבט ושבט ובוודאי מרמז בברכת כל שבט צרופו המיוחד לו וז"ש איש אשר כברכתו בירך אותם וי"ב שבטים כ"א יש לו צינור שהוא בחי' אות וא"ו כי השפעה צריכה להמשיך ע"י תיקוני המדות שהם ששה כי האיך ימשיך ע"ע מדת חסד עליון רק אם עושה חסד וכן מדת גבור' על האוה"ע ושונאיו אם אין מתגבר על יצרו ומקיים רגזו ואל תחטאו וכדומה כל המדות והנה י"ב פעמים אות וא"ו גי' חסד שעי"ז ממשיך חסד לכללות ישראל ושבט הוא מלשון ענף כי יעקב הוא הי' כללות כ"ז והי"ב שבטים הי' ענפים ואמר כל אלה כי אלה גי' ששה פעמים ששה כי מצינו שהשבטים נחלקו לב' בחי' כמ"ש באבני אפוד ששה משמותם על אבן אחת כו' וכן בהר גריזים והר עבל וז"ש אלה וכאלה יוסף עמנו להגדיל שמו י"ת ב"פ אלה גי' חסד כי גדולה הוא חסד ע"ד שפי' כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו גי' אלקים עשה עמנו מדת גדולה שהוא חסד והנה הטעם שכולל זה בב"פ אלה כי אלה שגי' ששה פ' ששה והוא מורה על תיקון ששה מדות כנ"ל כי במדה אחת בכל מדה ומדה צריך להיות כלולים כל המדות כמ"ש במ"א בענין מדות שבורות שהי' בענין הארון לרמז הנ"ל שצריך לשבר מדותיו וכן מדה כלולה מכולם וזה תיקון ששה המדות שיהי' כלולים מששה פ' ששה וזה רמוז כאן כל אלה שבטי ישראל וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם כו' כנ"ל שהמשיך להם הברכה ע"י ענין אלה שמורה על תיקון המדות ושבטו כנ"ל שהי' ענפים מיעקב שהי' איש תם שזהו מורה על תיקון כל המדות וכלולים בחי' אברהם ויצחק חו"ב זהו איש תם משא"כ מי שמתנהג במדה אחת אינו שלם וזאת אשר דיבר להם אביהם שהמשיך הברכות למדת מלכות נקראת זאת איש אשר כברכתו הבריכה שלו בהוי' וצירופו בירך אותם והמשיך לכל אחד בצינור שלו כנ"ל:

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם. הענין הוא כך דאיתא בגמרא דר"ה ברית כרותה היא לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם מלמד שנתעטף כו' כל זמן שבני יעשו כסדר הזה אני מוחל להם כל עוונותם ופי' הגאונים ז"ל כל זמן שבני יעשו כסדר הזה דייקא דהיינו שנוהגים א"ע במדות הקדושים האלו אז אני מוחל להם ולא די באמירה לבד רק ג"כ יעשו דייקא אז מועיל אמירה וברית כרותה שאינן חוזרות ריקם ונראה שמפני כך הלכה פסוקה שאין הי"ג נאמרים רק בציבור כשיש מנין ולא ביחידות מפני שאין תלוי' באמירה לבדה רק בהעשיי' אם עושים המדות כנ"ל והנה בהציבור כשיש מנין אזי בכל אחד נמצא איזה מדה מי"ג מדות בזה מדה רחום בזה מדה חנון בזה ארך אפים בזה רב חסד אזי קורא אני שפיר כ"ז שבני יעשו כסדר הזה אזי אני מוחל כו' לאפוקי ביחיד וק"ל והנה ידוע שמקור הרחמים והחסדים באים מהשורש של י"ג ת"ד והם שלשה שמות הוי"ה והם י"ב אותיות והמקור הוא י"ג וגימ' 'א'ח'ד והוא מזלא עילאה שמשך נמשך הרחמים והחסדים טובים והמגולים על כנ"י. ונחזור לענינינו כי יעקב אבינו בירך את השבטים המשיך עליהם ממקור הרחמים ממזלא עילאה. והנה השבטים היו י"ב כנגד י"ב צירופי הוי"ה ויעקב אבינו עמהם הוא היה המקור שלהם אזי הם י"ג וגימ' אחד והמשיך להם ממקור הרחמים כל הברכות לכל או"א מן השבטים לפי מדתו והתנהגותו ממדת הי"ג מד"ר הקדושים כן המשיך הברכות כנ"ל כל זמן שבני יעשו כסדר הזה כדפירשו הגאונים ז"ל יעשו דייקא כן המשיך לכל אחד ואחד מהשבעים לפי מדתו שעשה וכן לכולם המשיך כל הי"ג מדות שלמעלה כיון שהיה בנמצא אצל כולן כל הי"ג מדות היה ממשיך לכל שבט בפ"ע ג"כ כל הטובות והשפעות מכל הי"ג ת"ד עילאה כיון שהיו כולן ביחד ובהם היו נמצא כל הי"ג מדות לכן המשיך לכל או"א הי"ג מדות ש"ר הם ת"ד וזה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר דהיינו שהם היו י"ב כנגד י"ב צירופי הויות וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם פי' שהוא צירף א"ע עמהם נמצא הם גימ' י"ג ובגימ' אחד דוגמא המקום והשורש של הי"ג ת"ד שהוא בגימ' אחד איש אשר כברכתו פי' לפי מדתו שאחז ונהג א"ע במדות מי"ג ת"ד בירך אותם פי' משך להם מבריכה עליונה וממילא נמשך להם לכל אחד ואחד מהשבטים כל הי"ג ת"ד עילאה כדאיתא כל זמן שבני יעשו כסדר הזה יעשו דייקא כדלעיל ובירך אותם לכולם במקור הרחמים של הי"ג תיקוני דיקנא ודו"ק.

וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. וַהֲלֹא יֵשׁ מֵהֶם שֶׁלֹּא בֵּרְכָם אֶלָּא קִנְטְרָן? אֶלָּא כָךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם מַה שֶּׁנֶאֱמַר בָּעִנְיָן; יָכוֹל שֶׁלֹּא בֵרַךְ לִרְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, תַּ"לֹ וַיְבָרֶךְ אוֹתָם – כֻּלָּם בְּמַשְׁמָע: