וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃ (פ)
מחוקקי יהודה; קרני אור
[טו] עיין "יהל אור" ודבריו נובעין מהעקידה (וישב מקץ שער כט) וז"ל "ירצה הטעם למה שראיתי לגזור על אמיתת זה הענין כי ידעתיך איש חיל שר וחשוב בעיני המלך עד שידעתי שאם זכרתני אתך בתורת סימן ורושם זכרון באחד מהדברים שייטיב לך לעשות אותו אות זכרון בחותמך או בלבושך אז תוכל לעשות עמי חסד שתזכירני אל פרעה והוצאתני וגו', ואמר זה לפי שהזכרון הוא מהכחות הטבעיים אשר אין אדם שליט עליו, ואם ישכח מה יש לו לעשות, ולזה יש לו להעזר בתחבולה וכו', ואמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף, ירצה שלא שם לו סימן לזכרון כמו שאמר לו "כי אם זכרתני אתך", ולזה וישכחהו", ודעת רז"ל (ב"ר פ' פח) שעשה פעולות שיזכור ולא הועיל לו וז"ל שם "כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן, וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן", פי' היה מתנה תנאים להזכיר את יוסף וקישר קשרים לסימן להזכירו מיד והמלאך התירן כדי שימשך הזמן עוד שנתים ימים (ולא כמו שפי' המ"כ והפי' המיוחס לרש"י ז"ל) ועיין ביפה תואר, ובפי' מהרז"ו ובחידושי הרש"ש והנה לדעת הח' ז"ל הזכירה בפה והביא ראיה מן "ומשא ד' לא תזכרו עוד" ומן
ברטנורא
וישכחהו לאחר מכאן על שתלה יוסף בו בטחונו הוזקק להיות אסור עוד ב' שנים פי' שכן כתו' אחריו ויהי מקץ שנתים ימים וקשה היכן מצינו שמצרים נקראו רהב י"ל דכתי' בספר ישעיה רהב הם שבת דבמצרים משתעי קרא: