וּבְשֵׂעִ֞יר יָשְׁב֣וּ הַחֹרִים֮ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֙רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְהוָ֖ה לָהֶֽם׃
רש"י
יירשום. לָשׁוֹן הוֹוֶה, כְּלוֹמַר נָתַתִּי בָהֶם כֹּחַ שֶׁהָיוּ מוֹרִישִׁים אוֹתָם וְהוֹלְכִים:
ברכת אשר
"...כאשר עשה ישראל לארץ ירֻשתו אשר נתן ה' להם". קשה לי: הרי על מלחמת סיחון ועוג ידובר על־ידי משה רק להלן (ב, כד - ג, יב)? וצריך לומר שלמשה רבנו ע"ה עניין ירושת הארץ היה כבר עובדה מוגמרת, שהרי ה' הבטיח, ועל כן הוא כולל את כיבוש הארץ בתיאור התופעה ההיסטורית של כיבושי ארצות על פי ה' בלשון עבר. (פ' דברים תשמ"ג)
חזקוני
כאשר עשה ישראל בני גד ובני ראובן. לארץ ירשתו של מואב שמתחלה היתה משל מואב וכבשה סיחון ונפלה לסוף ביד ישראל.