וּבְחֹרֵ֥ב הִקְצַפְתֶּ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃
רמב"ן
ובחרב הקצפתם את ה' קודם שיפתח להם בביאור התורה כלל הוכיח אותם בעונות אשר גרמו להם רעה ולא נמחלו והזכיר להם ענין המרגלים ומי מריבה ואחר כן ביאר עשרת הדברות ופרשת יחוד השם והזהירם בענין ע"ז אזהרות רבות והזהיר במצות בכללם ויאמר שהן כולן טובות ובעבורן תבא להן כל הטובה ועתה בא להתחיל בפרטי המצות וקודם שיזכיר אחת מהן בפרט יחזור להוכיח אותם ולפקוד עליהם את כל עונותיהם שעשו מעת שקבלו התורה והלאה כי התלונות שעשו קודם מתן תורה שהמרו על ים בים סוף וילונו במרה ובאלוש לא יזכירם להם כי מעת שקבלו התורה היו יותר חייבים לשמוע בקול השם אשר כרת עמם ברית ולפיכך פתח כאן ובחורב הקצפתם והזכיר להם מעשה העגל וכבר פירשתיו (שמות לב א):
ספורנו
ובחורב הקצפתם. ויעיד על רוע מדת קושי העורף כי אמנם כשהקצפתם את ה' בחורב לא היה אומר להשמידכם אלא בשביל שאתם עם קשה עורף כאמרו ית' ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא הרף ממני ואשמידם וזה כי אמנם קושי העורף מסיר את תקות התשובה:
הטור הארוך
ובחרב הקצפתם וגו'. כתב הרמב"ן קודם שהתחיל להם בביאור התורה בכלל הוכיח אותם בעוונות שגרמו להם רעה ולא נמחלו כגון המרגלים ומי מריבה ואחר כן ביאר פרשת עשרת הדברות ופי' ייחד השם והזהיר' בענין ע"ז אזהרות רבות והזהיר במצוות בכללן ועתה בא להתחיל בפרטי המצוות וקודם שמזכיר אחת מהן בפרט חוזר להוכיחם ולפקוד עליהם כל עוונותיהם שעשו מעת שקבלו התורה כי התלונות שעשו קודם לכן שהמרו על ים בים סוף ובמרה ובאלוש לא הוכיחם עליהם כי מעת שקיבלו התור' היו חייבים יותר לשמוע בקול השם ולכך פתח כאן ובחורב הקצפתם: