רַק֩ בְּכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח ׀ וְאָכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ בְּכָל־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃
דברי אמת
רק בכל אות נפשך תזבח כו' דהנה פרשנו על הא דאמרו רז"ל סעודה שהנאתך משוך ידך הימנה. לכאורה תמי' וכי צריך שיאכל דוקא [דבר] שאין לו הנאה הלא דבר שאינו מקובל לו עובר משום בל תשקצו. ועוד לשון משוך ידיך הימנה ה"ל למימר אל תאכלנה. אך צריך ליזהר להיות כוונתו לשמים בכל. ואם רואה שמתגבר עליו הנאתו ולא לשמים. ימשוך ידיו עד שישבר תאוותו כ"א שנראה לו שראוי שיאכל לשמור את נפשו. ועוד כוונות כפי שנראה לו יחזור ויאכל. וזה משוך ידיך. ועוד י"ל שבאכילתו יכוין להמשיך מהמקור הכל דרך העולמות הנקראים חיך וגרון השפעה לעולם כי הכל נקרא בשם אדם ושורש ישראל הוא למעלה בעולם הארוך ד"ל. כן הבנתי מדברי רבי ז"ל והוא אמר שבאלול דוקא היחוד באכילה ע"י התיקונים. הבנתי כנ"ל ד"ל וזה סעודה שהנאתך משוך ידיך הימנה כי ידיך מרומזים השפעות שורש הכל חכמה ובינה שמלובשים בהם הח"וג של עולם הארוך וחו"ג. וזה שורש השפע. וזה רק בכל אות נפשך תזבח פי' תשבר התאוות ואכלת בשר כנ"ל. כברכת ה' אלקיך הוא גם הפי' השני' להמשיך השפעות בכל שעריך כי משם בא פרנסה ועושר כמו שאמרו רז"ל הרוצה להעשירהיצפין מצפון זהב יאתה וצפון הוא הבינה שמבין דבר מתוך דבר הוא דבר הצפון. ואיתא נו"ן שערי בינה נמסרו למשה חסר א' וזה כל גימ' נו"ן שעריך הטמא והטהור יחדיו כו' כי איתא בבה"מק שמאל לא תסייע לימין כי צריך להמשיך הברכות המזון כדאיתא בזוהר רק בחסד. והנה חסד הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים. וזה הטמא והטהור יחדיו. כצבי וכאיל פי' דאיתא צבי ישן בעינו אחת כן האדם לחשוב הטעם. להיות לו כח בזה הוא כמו ישן שמחשב ענין עוה"ז ויהיה ניעור בעין אחת לחשוב ולכוין ענין שלמעלה וכאיל להמשיך השפעה כדכתיב כאיל תערוג על אפיקי מים:
רש"י
רק בכל אות נפשך. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אִם בִּבְשַׂר תַּאֲוָה לְהַתִּירָהּ לָהֶם בְּלֹא הַקְרָבַת אֵמוּרִים הֲרֵי אָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר (פסוק כ') "כִּי יַרְחִיב ה' אֶת גְּבוּלְךָ וְגוֹ' וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר וְגוֹ'", בַּמֶּה זֶה מְדַבֵּר? בְּקָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם שֶׁיִּפָּדוּ וְיֵאָכְלוּ בְּכָל מָקוֹם, יָכוֹל יִפָּדוּ עַל מוּם עוֹבֵר? תַּ"לֹ "רַק" (ספרי):
אדרת אליהו
רק בכל אות נפשך. שיש ג' דברים. זמן. ומקום. ואדם. ק״ק נאכל לזכרי כהונה והוא אדם. מקום. שנאכל לפנים מן הקלעים. זמן. ליום ולילה. וקדשי' קלים נאכל לטהורים. ובירושלים. ולשני ימים וכו'. אבל פסולי המוקדשין נאכלין בכל זמן ולכך נאמר בכל אות נפשך. ובכל מקום. לכך נאמר בכל שעריך. ולכל אדם אף לטמאין. לכך נאמר הטמא והטהור: