רַק֩ בְּכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח ׀ וְאָכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ בְּכָל־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃
משך חכמה
רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת כו' הטמא והטהור יאכלנו כו', לא כתוב יחדיו כמו דכתיב אצל חולין ובכור בעל מום, משום דאמרינין (בכורות ל"ב) איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים כו' הוי אומר זה מעשר בהמה, דמחיים אינו נמכר, והנה קיי"ל דמעשר בהמה אינו נוהג בשותפות, ואינו נמכר מחיים, גם אינו נמכר באיטלז, ונאכל מן הסתם לאיש וביתו, והבעלים אינו רק אחד [שמן הסתם אין דרכו למכור אחר שחיטה], ולכן לא כתוב יחדיו, שהבעלים אינו רק אחד, אבל בכור וחולין נוהג בשותפות, גם בכור בע"מ נמכר מחיים ויכול להיות שני שותפין בו, כתיב יחדיו שיד שניהם שוין בו. זה רמז נכון בס"ד. ואולי רמיז קרא, דנכון שלא ימכרו אותו לאחר שחיטה כמו דגזרו חכמים. ודו"ק.