דברים יב:כ מפרשים: שפת אמת, פני דוד, דגל מחנה אפרים ודברי אמת

כי ירחיב כו' גבולך ואמרת א' בשר כו'. במד' אגילה ואשמחה בחסדך כו' מדבר ביוסף מבית הסורים כו' למלוך כו'. ובישראל מיצי"מ עד כי ירחיב העמדת במרחב רגלי כו'. כי בנ"י נבראו להאיר לכל הנבראים ונקראים עדים [ולכן איתא שבנ"י מעידין על הקב"ה כי הכל שלו. ובנ"י קנין א' ומעידין זע"ז]. אך כי בנ"י מרוחקין בעצם בריאתם מגשמיות. והי' יצ"מ עצה מנורא עלילה איך שבנ"י יוכלו לקרב הכל אליו. וע"י שהיינו במצרים בצער תוך החומר והשי"ת הוציאנו ביד חזקה. הי' זה עצה שנוכל אח"כ לקרב גם החומר והגשמיות אליו ית'. וזה כי ירחיב שנקודה הפנימיות תתרחב לקרב הכל אל הפנימיות. את גבולך. כי חוקי התורה הם גבולים וגדר שלא יעשה האדם דבר האסור. אך בנ"י צריכין להוסיף גבול בדברים המותרין. וזה סייג לתורה והיא תורה שבע"פ. וכפי מה שיש לאדם גבול וגדר משלו בכח היראה אשר בו יוכל לעשות עניני עוה"ז ג"כ כי הגבול ישמרנו. וז"ש כי ירחיב כו' אוכלה בשר. ובאלשיך מדייק דלא פי' תאוה הגוף רק נפשך. כי בוודאי עיקר הרצון בהיתר בשר תאוה כדי לקרב התאוות אל הש"י ולעבודתו. וכ"ז הי' ע"י יצ"מ. שעי"ז זכו אח"כ להתרחב כמ"ש בכל עצב יהי' מותר. ועוד עתה כל המ"ז שבאין אל האדם דיקא בעת עבודתו להש"י. הוא לטובה שבהתגבר עליהם מתחברין אליו. כדי שיוכל להיות טוב גם בעוסקו בדברים זרים בעניני עוה"ז:

יש להרגיש כפל הדברים על חד תלת. ואפשר במשז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר ופירש הרב הקדוש האר"י זצ"ל דצריך כח גדול להעלות ניצוצות הקדושה אשר בחי ולהעלותו למדבר שהוא גמר התקון וזה קשה אך הת"ח יש בו כח לזה וכו' עיין שם באורך וז"ש כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך שזכית בתורה ובמצות ועי"ז יש לך הרחבת גבול בג"ע דזכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע ואתה באת למדרגה זו כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך ואז אתה ראוי לאכול בשר ולהעלות ניצוצי הקדושה מחי למדבר. דע שצריך מחשבה ודיבור ומעשה ואמרת אוכלה בשר הרי דיבור כי תאמר שכונתך לתקן. כי תאוה נפש"ך במחשבה לאכול בשר בכל אות נפש"ך דיהיה לך מחשבה הבאה מן הנפש לב טהור ורעיונך בכונות. וגם תאכל בשר במעשה ואם כה תעשה במחשבה ודיבור ומעשה תוכל לאכול בשר ולך תעלה קדושה כל הניצוצות אשר שם:

כי ירחיב וגו'. לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבַת יָדַיִם וְעֹשֶׁר (חולין פ"ד):