רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹא־תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם־הַבָּשָֽׂר׃
תיבת גמא
רק חזק לבלתי אכל הדם ולא תאכל הנפש עם הבשר כו' פסחים והרי דם כו' ובתוס' שם דם בכלל נבילה י"ל למ"ד אין איסור קל חל על איסור חמור בכולל ע' תו' יבמו' ל"ג בזה ולדידיה קשה דלמא דם שרי בהנאה דלא הוה בכלל נבילה ומש"ה פריך מדם הנפש ויקרא י"ז דהוה כרת לא מדם התמצית ומש"ה אמר נמי כשהותרה נבילה חלבה הותרה לא כשהותרה טריפה דאיירי ביה די"ל דר"ל אף למ"ד כולל קל על חמור אין חל ואיך יחול טריפה על חלב בכרת דטריפה הותר במליקה משא"כ נבילה וחלב הותר בחיה ועיין לקמן בתנאי. ובכורת ו' ב' חלב מנלן דשריא זבת חלב ודבש ומימי חלב בי"ד פ"א מ"א אסור וחלב לב"נ מנלן דשריא וכ"ת ליכא מידי א"כ חלב טריפה ליתסר לב"נ וי"ל דל"ד לאמ"ה מטמאים חולין ל"ג א' דאמ"ה מטמאים לא הותר לישראל משא"כ חלב כשירה הותר וטריפה איסור אחר הוא ולב"נ שריא. וה"ה ריאה טריפה שריא לב"נ משא"כ ריאה מפסול שחיטה דלא מהני כלל בישראל ועמ"ש בפריי לי"ד כ"ו ובתב"ש לרבינו הגדול ז"ל יע"ש ואמנם לריש לקיש דמשמע דסובר איכא מידי לישראל שרי ולעכו"ם אסור כמ"ש התוס' חולין ל"ג ד"ה אחד קשה חלב ליתסר לב"נ ולר"ל בשר מהחי בכלל לא תאכל הנפש נפקא ליה עיין פ"ט מהל' מלכים וא"כ קשה לא לשתמיט ולומר לר"ל חלב לב"נ אסור ש"מ לכאורה כש"ך י"ד פ"א יע"ש וי"ל לר"ל מוכח מקרא דאברהם אבינו ע"ה ויקח חמאה וחלב. ולר' יוחנן דבשר מהחי נפיק מבשר בשדה טריפה ולב"נ אה"נ בשר מהחי שריא לב"נ כמו שהקשה בכ"מ פ"ט מה' מלכים ליכא ראיה מאברהם אבינו ע"ה והבן זה.
רש"י
רק חזק לבלתי אכל הדם. מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר חֲזַק אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בַּדָּם לְאָכְלוֹ, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר חֲזַק דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַזְהִירְךָ וּלְלַמֶּדְךָ עַד כַּמָּה אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בַּמִּצְווֹת, אִם הַדָּם שֶׁהוּא קַל לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ שֶׁאֵין אָדָם מִתְאַוֶּה לוֹ, הֻצְרַךְ לְחַזֶּקְךָ בְאַזְהָרָתוֹ, קַ"וָ לִשְׁאָר מִצְווֹת (עי' ספרי):
אדרת אליהו
רק חזק לבלתי אכל הדם. ר״י אומר מלמד שהיו שטופים בדם קודם מ״ת. רשב״י אומר הרי הוא אומר רק חזק וגו'. מה דם שנפשו של אדם קצה בהן הפורש מקבל שכר. גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן. הפורש מהן על אחת כמה וכמה שזוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורו'. פי' דכתיב לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך וכתיב שמר ושמעת וגו' למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם: