רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹא־תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם־הַבָּשָֽׂר׃
מדרשי פילון
יש להעיר, ששלישיה זו דומה לאותה החלוקה שאפלטון264 פידרוס, 246. מחלק את הנפש, וגם רבינו סעדיה גאון מזכירה, בשינויים, במאמרו הששי של האמונות והדעות265 הוצאת ירוחם פישל, לייפציג תרי"ט, עמ' 121.. פילון מבחין כביכול בין נפש ונשמה. ב"נפש" הוא מתכוון לנפש היצרית השוכנת בדם, וב"נשמה" לאותו החלק השִׂכלי שהוא חלק אלוה ממעל. להבחנה זו הוא מביא ראיה מן הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים", ללמד על החלק השִׂכלי, ובהוכחתו הוא מקיים, ש"רוח" לפעמים שם נרדף ל"נשמת אלהים". וכך הוא מפרש את התיבה "רוח" ב"לא ידון רוחי באדם" (בראשית ו, ג. שו"ת בראשית א, צ), כמו שמוכח שם. בנוגע לנפש היצרית הוא מביא ראיה מויקרא יז, יד: "כי נפש כל בשר דמו"266 פילון מאריך בענין זה ב"על הרע האורב לטוב", עט-פה.. כדאי להוסיף, שבב"ר יט, ח נחלקה הנפש לחמשה חלקים: "חמשה שמות נקראו לה, נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. נפש זה הדם, שנאמר כי הדם הוא הנפש (דברים יב, כג) וכו"'. אמנם, חלוקה זו שונה משל פילון, אלא שהראיה מן התורה המובאת ל"הנפש החיונית" היא אחת בפילון ובב"ר, ואע"פ שאין סיגנונם של ויקרא יז, יד ודברים יב, כג שווה, בכל זאת המושג בשניהם אחד הוא.