וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃
תפארת שלמה
(מכי"ק)
ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד עושה משפט יתום ואלמנה כו'. כבר הרעישו הראשונים בפסוקים הללו מה שייכות אהדדי. ודברי הש"ם ורש"י ידועים לרמז שבמקום גדולתו שם ענוותנותו כו'. אך הדרך הפשוט י"ל דהנה מצינו בתהלים מ' זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת. וכן בישעי' א' למה לי רוב זבחיכם. דבזמן הבית היו בנ"א בלי דעת שהיו יודעים שהקרבן מכפר עון לכן על סמך זה היו חוטאים ובדעתם להביא קרבן שיכפר עליהם ובאמת זה לא מהני כלל כמו אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. א"כ אדרבא היתה להם לסייע לחטוא ולא הי' כוונת הקב"ה על הקרבנות לזה. הב' שלא היו עושים תשובה על חטאם שהיו סבורים שהקרבן מכפר להם ובאמת לא כפר כלל ומתו בלא תשובה. הג' כיון שהקרבן לא כפר להם הרי לא עלה לרצון והוי כמו חולין בעזרה וע"ז נאמר זבח רשעים תועבה ודומה לזה מצינו בש"ם מצוה הבאה בעבירה בגזל קרבן והקריב שלא עלה לבעלים לרצון. וכדומה לזה הי' טעות שאול מה שהשאיר מן הצאן לזבוח אצל מחיית עמלק ואמר לו שמואל. הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. ובזה י"ל בתהלים נ' לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד. דידוע דזבחים באים על החטא ועולה היתה באה רק על הרהור הלב לחוד. לזה אמר זבח ומנחה לא חפצת אפי' עולה וחטאה לא שאלת לא מיבעיא שאר עבירות במעשה אפי' עולה שעל הרהור הלב שהיו מהרהרים הרהורים רעים על סמך שיביאו קרבן עולה ג"כ אין חפץ הבורא בזה. ולזה אמר כאן לא על זבחיך אוכיחך היינו אם צריך להוכיח אותך על זבחים שהם באים על מעשים לא טובים ח"ו. אך אפי' עולותיך שהם על הרהור הלב הוא ג"כ לנגדי תמיד כמ"ש לא זכה כנגדו שאינו רוצה עולה וחטאה היינו הרהורים לא טובים. ולזה אמר זבח לאלהים תודה וכו' שאינו בא על החטא אזי הוא לרצון: (חסר הסיום חבל על דאבדין)
ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד עושה משפט יתום ואלמנה כו'. כבר הרעישו הראשונים בפסוקים הללו מה שייכות אהדדי. ודברי הש"ם ורש"י ידועים לרמז שבמקום גדולתו שם ענוותנותו כו'. אך הדרך הפשוט י"ל דהנה מצינו בתהלים מ' זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת. וכן בישעי' א' למה לי רוב זבחיכם. דבזמן הבית היו בנ"א בלי דעת שהיו יודעים שהקרבן מכפר עון לכן על סמך זה היו חוטאים ובדעתם להביא קרבן שיכפר עליהם ובאמת זה לא מהני כלל כמו אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה. א"כ אדרבא היתה להם לסייע לחטוא ולא הי' כוונת הקב"ה על הקרבנות לזה. הב' שלא היו עושים תשובה על חטאם שהיו סבורים שהקרבן מכפר להם ובאמת לא כפר כלל ומתו בלא תשובה. הג' כיון שהקרבן לא כפר להם הרי לא עלה לרצון והוי כמו חולין בעזרה וע"ז נאמר זבח רשעים תועבה ודומה לזה מצינו בש"ם מצוה הבאה בעבירה בגזל קרבן והקריב שלא עלה לבעלים לרצון. וכדומה לזה הי' טעות שאול מה שהשאיר מן הצאן לזבוח אצל מחיית עמלק ואמר לו שמואל. הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. ובזה י"ל בתהלים נ' לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד. דידוע דזבחים באים על החטא ועולה היתה באה רק על הרהור הלב לחוד. לזה אמר זבח ומנחה לא חפצת אפי' עולה וחטאה לא שאלת לא מיבעיא שאר עבירות במעשה אפי' עולה שעל הרהור הלב שהיו מהרהרים הרהורים רעים על סמך שיביאו קרבן עולה ג"כ אין חפץ הבורא בזה. ולזה אמר כאן לא על זבחיך אוכיחך היינו אם צריך להוכיח אותך על זבחים שהם באים על מעשים לא טובים ח"ו. אך אפי' עולותיך שהם על הרהור הלב הוא ג"כ לנגדי תמיד כמ"ש לא זכה כנגדו שאינו רוצה עולה וחטאה היינו הרהורים לא טובים. ולזה אמר זבח לאלהים תודה וכו' שאינו בא על החטא אזי הוא לרצון: (חסר הסיום חבל על דאבדין)
אבי עזר
ומלתם את ערלת לבבכם וגו'. הרב מפרש שני פרושים אפשר דקרא סבר להסיר תאוות הגשמי מלבו כמו תאוה הגנוזה בכח הכבד כאמרם בכל לבבך בשני לבבות או אפשר דקאי על הזדככות הנפש מכל סיג לחשוב מחשבות כוזבת רק להאמין אמונת אומן כפיו כן לבו ומה נעמו דברי שלמה המלך ע"ה מכל משמר נצור לבך כי שמירת החפצים אינם דומים. כלי כסף שמירתן מגניבה בדלתים ובריח וכלי זכוכית שמירתן במקום אשר לא שלטה יד כל אדם לשברן דרך הלוכן. כן כל אברי אדם אינו דומה דרך שמירתן אבל הלב צריך שמירה מכל דבור הפוך בה אתה הקורא ותשיב נפשך: