כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכ֖וֹר לַשְּׂנִיאָֽה׃
דגל מחנה אפרים
כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והיה הבן הבכור לשנואה: והיה ביום הנחילו את בניו את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים כי הוא ראשית אונו לו משפ' הבכורה: יש להעיר בזה אומרו האחת אהובה והאחת שנואה והיה די לומר אחת אהובה ואחת שנואה ועוד ידוע כ"מ שנאמר והיה הוא לשון שמחה ומה זו שמחה שיהיה הבכור לשנואה: וי"ל בזה ע"ד ששמעתי מהרב המגיד המנוח מוה' דוב בער ז"ל שם האחת שפרה ושם השנית פועה שהוא מרמז על שתי ההי"ן של שם הוי"ה ב"ה האחת שפרה היינו ה' אחת שפרה שמשפרת הוולד היינו ע"י תשובה ומע"ט וה' שניה פועה הוא לשון דיבור שהוא מלכות ושני בחי' אלו הם בחי' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא כי כ"א מייגע א"ע ויש שמייגע במוח אחר פרנסה ועושר והוא בחי' עלמא דאתגליי': ועלמא דאתכסייא היינו לייגע עצמו כדי לייחד קב"ה ושכינתיה ולהעלות נשמות ישראל וזעירין אינון: וזה י"ל הרמז כאן כי תהיין לאיש דא קב"ה שתי נשים היינו נשמות ישראל האחת אהובה היינו שמייגע את עצמו אחר עלמא דאתגלייא שזהו אהובה לכל והוא שמרמז האחת היינו ה' אחת שהיא בחי' עלמא דאתגליא שהוא אהובה לכל והכל רודפים אח"ז והאחת שנואה היינו ה' אחת שנואה הוא לשון התרחקות היינו שמשתדל לייחד מדריגות תחתונים ורחוקות ליחד יחודים עליונים והוא בחי' עלמא דאתכסיא: והיה הבכור לשנואה ע"ד אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ שהוא לשון גדולה והוא שאמר והיה היינו שמחה וגדולה שהוא בחי' בכור יתן השם בעו"הז: לשנואה למי שהוא משתדל בבחי' שנואה שבעו"הז יתן לו גדולה ועושר: והיה ביום הנחילו את בניו לעו"הב: את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים לשון כפל שני חלקים בעו"הז ע"ד עולמך תראה בחייך עולמ' לשון העלם היינו עלמא דאתכסיא שיראה גם עולמו עולם דאתכסיא בחייו: כי הוא ראשית אונו היינו כחו הוא מן ראשית שהוא מן המחשבה א"ס שכל מגמתו ומחשבותיו הטהורים לייחד יחודים בעולמות עליונים ולכך לו משפ' הבכורה: ע"ד אף אני בכור אתנהו בעו"הז כי עולמך תראה בחייך והבן:
פני דוד
כִּי־תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ־לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה:
פני דוד
יש להבין מה צורך להקדמה זו הול"ל כי יהיה לאיש בן בכור משנואה ובן מאהובה לא יוכל לבכר וכו'. ותו לו משפט הבכורה נראה יתר. ואפשר שרמז ענין ראובן שנתנה בכורתו ליוסף והטעם מפורש בכתוב כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו שמחשבת יעקב היתה ברחל לכך נתנה הבכורה ליוסף וכמו שאמר בזהר. לכן לאפוקי ענין ראובן הקדים ואמר כי תהיין שתי נשים שכבר יודע שיש לו ב' נשים והיה הבן הבכור לשניאה והוליד בכור לאפוקי יעקב אבינו עליו השלום אשר עדין לא היו לו שתי נשים ומעיניו ורעיוניו לרחל דלא ידע שהוא מזדווג עם לאה. דאז בתר מחשבתו אזלינן וניטלה הבכורה מראובן. ועוד רמז טעם אחר כי הוא ראשית אונו וכל זה כאשר לו משפט הבכורה והולמה והולמתו. ואחר זמן רב ראיתי באגדתא דבראשית (בס"ס שתי ידות דף קס"ז ע"א) פ' מ"ח שדרשו רבותינו זכרונם לברכה כי תהיין לאיש על יעקב אבינו עליו השלום ע"ש: