וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
תיבת גמא
בפסוק וחשקת כו' עיין ר"מ ז"ל פ"א מהלכות מלכים וקדושין כ"ב א' ורא"ם ז"ל ולח"מ שם והנה אם נאמר דלאחר שגיירה קודם קידושין בועל אותה אכתי חידוש הוא משום לאו דקדשה לדעת הר"מ ז"ל אבל מתמר יש ראיה. ובמ"א כתבנו בגיורת אי שייך קדשה דבנות ישראל משמע למעט גיורת כמו פתח בית אביה בכתובת ובתוס' סוכה כ"ח ב' ד"ה לרבות דכ"מ דכתיב בני ישראל ראוי למעט גריס או לית ריבוי ובציצית דכתיב בני ישראל ועשו להם ציצית כתבנו בפריי לא"ח מזה. גם יש לראות למ"ד איסור פנויה מ"ה אסור בזנות מעשה ודבק ולא בזנות א"כ גויה עכו"ם אמאי בצנעא מ"ה לית איסור בזנות כ"א מדרבנן הא עכ"פ איסור עשה בזנות יש מ"ה דלא כתיב בנות ישראל בזה ועיין בהלכות נערה ובתולה מ"ש הר"מ ז"ל היתה מחייבי לאוין ובמקום אמר כתבנו מזה.
פענח רזא
יפת תואר, לשון פתוי שמתפתה מתוארה, יפת אותיות פת"י שמשיבה חכמים אחור ודעתם תסכל:
בן איש חי
וראית בשביה אשת יפת תאר ק' והלא דין זה נוהג אפילו באינה יפה וה"ל למנקט אשה סתם ונ"ל בס"ד דארז"ל לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר וקשא תיבת אלא ופירש הגאון העשל ז"ל דאמרו בגמרא רב מצערא ליה דביתהו אמר דיינו שמצלת אותנו מן החטא ומגדלת בנינו לתלמוד תורה נמצא בכל אשה יש תרתי למעליותא אך ביפת תואר ליכא אלא חדא שמצלת מן יצה"ר משא"כ לגבי בנים רעה היא דארז"ל בסמיכות פרשת בן סורר ומורה לפרשת יפת תואר לומר דאשה יפת תואר תוליד בן רע וכזה פירש הגאון מהר"י ז"ל ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית ר"ל לא עצבו להוכיחו מפני שחש שיאמר לו בנו מדוע ככה עשית ליקח יפת תואר כי אדוניהו היה בן של יפת תאר ע"ש נמצא לפ"ז בכלהו נשי איכא תרתי יפויים בשני דברים הא' שמצלת בעלה מן החטא והב' בעבור הבנים אבל יפת תאר חסירה מתועלת הבנים ורק יש בה תועלת אחת ולזה פירש ואמר וראית בשביה אשת יפת תאר ר"ל יפה בתאר אחד ואינה כשאר נשי ישראל שיפים בשני תוארים ולכן ולקחת לך דייקא לתועלת עצמך דוקא ולא לתועלת בניך: