כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ (ס)
רש"י
אשה חדשה. שֶׁהִיא חֲדָשָׁה לוֹ וַאֲפִלּוּ אַלְמָנָה, פְּרָט לְמַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ (ספרי; סוטה מ"ד):
ברכת אשר
"כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא... לא יחבֹל רחים ורכב" וגו'. מה קושר שני פסוקים אלה לפרשה (סתומה) אחת? ככל שהדבר מובן להלן (פסוקים ח-ט), כאן זה תמוה. אך יש לבדוק במקרים נוספים. (פ' כי־תצא תשנ"ג)