כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ (ס)
נועם אלימלך
והיה כי תבא כו'. נראה לפרש דהנה יש שני מדריגות צדיקים, יש צדיק עובד ה' מיראה כל ימות החול, ובהגיע שבת קודש ניתוסף עליו קדושה יתירה שעובד מאהבה, כי בחינת שבת היא אהבה, ובוא יבוא הצדיק במדריגת אהבה, ויש צדיק שגם בימי החול עובד ה' באהבה, וזה הצדיק נקרא בשם "שבת" כדאיתא בזוהר הקדוש תלמיד חכם נקרא שבת, והיינו כי שבת היא בחינת אהבה, והצדיק הזה ג"כ תמיד בבחינה הזאת לכן ג"כ נקרא שבת.
ישע אלהים
והנראה לתרץ שבעל המאמ׳ ראה שכי אין לה אב ואם הוצרך לתת טעם לויהי אומן וכו׳ ובמות אביה ואמה הוצרך לומר על הזמן אשר לקחה מרדכי א״כ לכאורה נראה ששתיהן הוצרכו לזה הקשה כי למה הביא שתיהן שבאחת מהן יובן כל הצורך שהיתה יתומה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי וכו׳ לזה בא רב אחא והשיב שמה שאמר ובמות אביה ואמ׳ הוא על הזמן אשר לקחה כאומרו ובמות אביה ואמה לקחה וכו׳ וגם יובן שאחר שמתו אבי׳ ואמה כי אין לה אב ואם אם כן מה שאמ׳ כי אין לה אב ואם לא בא ללמדנו שהיתה יתומ׳ מאב ומאם כי ממשמעות ובמות אביה ואמה ילפינן לה שהיתה יתומ׳ אלא בא ללמדנו שלא היה לא מעולם מציאו׳ אב ואם הא כיצד עברתה מת אביה ילדת׳ מתה אמה ז״ש כי אין לה וכו׳ ולכך מרדכי לקחה לו לבת בראותו העגמת נפש הזה. ור׳ מאיר הוקשה לו כי מלת לו הוא מיותר כי אחר שיאמר לקחה מרדכי לבת ודאי שהוא הלוקח ולא אחר אלא ודאי שמרדכי לקחה לו לעצמו שמלת לקחה הוא לשון קדושין כש״ה (דברים כד ה) כי יקח איש אשה ז״ש רבי מאיר אל תקרי לבת שתחשוב כמו שפי׳ לעיל מה הבת אסורה וכו׳ אלא לבית.